“אני יכולה לשמוח שאין כאן מראה, כי בלי מראה אני לא יכולה לראות את הנמשים שלי.” – פוליאנה

השבוע הזה היה עמוס מכל כך הרבה בחינות- אבל הדבר הכי קשה שהיה מבחינתי בשבוע הזה היה אי היכולת לכתוב חדשות טובות ותובנות בוקר. ריצות מסביב לשעון סביב בירוקרטיה של בתי חולים התחיבויות וניסיון להספיק כמה שיותר דברים בעבודה לפני ניתוח של הבן הקטן שלי שלמרות שהוא הליך פשוט לא ידענו האם יגרור אשפוז או לא ומה יהיו המשמעויות אח”כ בבית מבחינת הזמן שיידרש לפצע להחלים.

ויש כמובן חשש טבעי בכל פעם כשילד עובר טיפול בהרדמה שמוסיף על העומס. יש מי שקוראים תהילים , יש מי שמוצאים עיסוק כדי להעביר את הזמן בלי לחשוב מחשבות מטרידות. אני מתעסקת לרוב בעבודה או בניסיון למצוא שמחה.

ביום שישי האחרון הזמנתי את עצמי לקחת חלק בסדנה מיוחדת שהגעתי אליה בפייסבוק שהשם שלה מצא חן בעיני- אסטרטגיות של שמחה -פוליאנה. הסדנה התקיימה בסטודיו המקסים של איריס אפטר שמלמדת טיפול באומנות ולקחו בה חלק עוד 7 נשים מקסימות שהגיעו מכל הארץ. וכמה נכונה האמרה שהזמן טס כשנהנים- 4 שעות טסו להן.

עילית דנאי הרצתה על הנושא של שמחה – ועל הדרך שבה היא רואה שמחה, וכמובן שהיה מקום גם לשתף ולספר ..ואז עברנו לראות קטעים מסרט המופת פוליאנה שמבוסס על הספרים “פוליאנה” ו”פוליאנה וג’ימי”, פרי עטה של הסופרת האמריקאית אלינור הודג’מן פורטר. שעוסקים בילדה יתומה שמגיעה לבית דודתה העריה ולעיירה והיא מלמדת את כולם בכל מני הזדמנויות את משחק השמחה-

המשחק בעצם מאתגר את המחשבה בכל אירוע שמתרחש לחשוב מה הנקודה שאפשר לשמוח עליה- או אם לקחת את זה למחוזות שלי- מה יכולה להיות נקודת האור החיובית במציאות שקיימת- גם אם האירוע עצמו לא חיובי.

בשלב השלישי והאחרון בסדנה עברנו לפעילות אומנותית – יצירה. עילית סיפרה שבאחת הגיחות שלה לסופר פארם בימי הסגר היא תלשה מספר אחרי שחיטאה ידיים בספריי אלכוהול וכשנגעה בימיים המרוססות בנייר היא שמה לב שהנייר נצבע בצבע. ומיד עלה לה רעיון והיא רכשה את האלכוהול ובחנות אחרת עטי ספריי וגלילי נייר כאלה והחלה לעשות ניסיונות שאותם גם אנחנו עשינו בעצמנו.

יצירות מופלאות נוצרו עם שבלונות /אצבעות, עצמים וכל מני רעיונות יצירתיים שכולם בעצם תולדה של מציאות שהיא לא חיובית- הקורונה. והמציאות הזו עוזרת לי ולכל מי שמשתש בה או במשחק השמחה בכל וריאציה שלה לעבור את הימים המאתגרים ולהצליח להרים את הראש.

בשבת צפינו יחד כל המשפחה בסרט המקסים – ולמרות שהוא ישן, באנגלית ובלי תרגום, גם הילדים התחברו. ההצלחה של הספרים ושל הסרטים שנוצרו בעקבותיהם היא אולי אחת מההשראות הגדולות שלי להמשיך לעסוק בהפצת תוכן חיובי כל יום. העידוד והפרספקטיבה הן מצרך חיוני תמיד ותמיד יהיו.

ועוד מילה קטנה בגלל שט”ו באב היום- למי שמשחק את משחק השמחה יש ט”ו באב בכל יום. כשמתמקדים בדברים שאוהבים ומשמחים אותנו הלב מתמלא ונוצרת שלווה – והיא לא דורשת כסף או מאמץ רק תשומת לב.

התמונה היא כמובן אחת מהיצירות המופלאות שנוצרו בסדנה