“הכוח להסתגל לכל המצבים – משמעותו חירות. סוג זה של חירות אף הוא מהווה אושר, כיוון שאנו שרויים בשלום עם העולם.” ~ סלברג’אן יסודיאן
כשמדברים על פסח השנה, מושג החירות, המקושר לחג כל כך, מקבל הרבה משמעויות חדשות. יש מי שאומרים שהקורונה הביאה פרשנות חדשה למושג העבדות המודרנית- תרבות הצריכה והרדיפה אחרי הכסף ודווקא החובה לעצור היא התרופה והחופש.
גם ההגדרה של המצב התעסוקתי של רובנו שמצויים בחל”ת- חופשה ללא תשלום, מעלה שאלות על ההגדרה של חופשה – האם אפשר לחוות חופש כשאין תשלום או רווח בצד השני?
עבורי התקופה הזו מרתקת – היא מזכירה לי את המציאות שבה הייתי הכי חופשייה בעולם- לפני 15 שנה, אחרי שפגעה בי מכונית פגיעה קשה בראש והייתי מגובסת בחצי הגוף העליון למשך חודשים ארוכים- ודווקא אז, הייתי האדם החופשי ביותר – חשתי אושר עוצמתי כל כך והייתי מאוהבת באוויר.
הבנתי בבת אחת, שאין לי שליטה על שום דבר. וההבנה הזו שחררה אותי לחופשי. הייתי פנויה לחשוב, לדמיין, לחלום, לחוות את הדברים כמו שהם בלי לרוץ, לרדוף, להספיק. והבנתי שזה חופש.
המשפט הזה של סלברג’אן יסודיאן שבכותרת, מרגיש לי כל כך מתאים היום, לערב הפסח בימי הקורונה, כי הוא מזכיר לי בדיוק את ההבנה הזו- הקבלה של המציאות וחוסר השליטה עליה היא מאפשרת לנו להסתגל למצב ולחוות חופש אמיתי. ולעומתה הצורך לדעת מתי זה יסתיים ומה יהיה דוחק אותנו לפינה של הסבל.
החופש, אם שואלים אותי הוא, הבחירה לשים את הדברים בפרספקטיבה מעצימה. לקחת מהמציאות את מה שהיא יכולה לתת ולקבל אותה ככזו- לא לשים לה הסברים / משמעויות, לא לנתח, רק להיות בה – יחד עם המשפחה או לבד ולזכור, שבכל סיטואציה, תמיד, יכול להיות יותר גרוע ולהודות על מה שיש. היכולת לעשות את זה זה החופש האמיתי מבחינתי- זו החירות.
חג חירות שמח לכולנו!
התמונה של גלית רוזנשטיין- מלהקת בכירה לסדרות וסרטים ובעלת בית ספר למשחק מול מצלמה הראשון בארץ.יצירות הקורונה של גלית – בצבעי אקריל ושמן בתקופה זאת שהכו לא נראה ברור ידוע ודי מתסכל ועצוב עדין רואה את הצבעים ואת האור שיגיע וקיים בעולם
