הסגר בפתח ולמרות שלמדתי להכיל ולנשום בתוך תקופת הקורונה הזו. הספקתי לחקור פנימה ולהגיע לרבדים גם אישים וגם בנושא הקורונה. וכאשר אני שומעת את המילה “הסגר” – הלחץ והכאוס שוב עולה.
מצד אחד אמרו שהגרף התמתן, אך אני מבינה כי החשש הוא מאירוע ליל הסדר כדי שלא יווצרו התקהלויות ומפגשים.
ושוב אני מחליטה לראות גם את הנושא הזה לראות באור חיובי: הרי אין באמת לאן לצאת, רב הדברים שאני צריכה נמצאים בבית כבר וגם אם אוכל פחות ביצה אחת במהלך הכמה ימים האלה – לא יקרה כלום!! נאכל במקומה משהו אחר.
אז למה מלחיצה אותי המילה הזו כ”כ? כן זו האווירה, כן הלחץ של האנשים שסביבי משפיע – ואז הקול השני שבי מאפס אותי: אני מעוניינת לחוות רוגע, שלווה ביחד עם המידע שברשותי.
אופציה אחת: לנשום – אבל היא כבר רק מרתיחה אותי, כמה אפשר לנשום.
אופציה שניה: שעליה דברנו אתמול. החוויה הזו היא מה שהיא פשוט לצלול לתוכה בחיוביות, להסכים לעבור בתוכה ולראות איך אצא בצד השני שלה.
אני מאחלת לכול עם ישראל ולעולם כולו חג שמח !! בריאות איתנה, שמירה על אופטימיות ושפיות.
התמונה של יונתן ליפו – מטפל באומנות שפתח לפני שבוע גלריה לציורי קורונה – ניתן לקרוא עליה בלינק
