גילוי נאות אני לא מהמפחדים מהקורונה (כמובן שאני שומעת להנחיות ופועלת לפיהם אך עדיין לא מפחדת מהנגיף שככל שאני חוקרת עדויות נטרליות לגביו מחולים ששוהים בבידוד ורואה את הנתונים הפחד לגביו יורד) אך עדיין יש בי פחד עמוק וקיומי מכל מה שקורה בחוץ – עד כדי כך שאתמול ביקשתי מהעורכת, רקפת פרא שתכתוב את התובנה בעצמה.
היום ראיתי את המשפט הזה בער"ן וכבר הרגשתי שיש לי את התובנה להיום – האסימון נפל!
כולנו חרדים ומפוחדים, מצד אחד יש הפחדה ומצד השני יש את אלה שרואים את כל הטוב שהקורונה הזו הביאה, ולמרות שאני חושבת שבאמת בסוף הכל יתגלה כטובה כרגע ממש ממש קשה! וזה גם בסדר, זה בסדר להרגיש שקשה ולהישבר – נכון ברגעים האלה אומרים לנשום – אבל זה רק מעצבן יותר, זה לא מרגיע כרגע. אז במקרים כאלה גם ניתן לבקש עזרה. יש ברשתות החברתיות בלי סוף מאמנים, הילרים, מאמני כושר ועוד שיוצאים לאור, חפשו מישהו שאתם מתחברים אליו, התקשרו לבער"ן לחבר/ה, להורים. או עצרו הכל ותתחילו לשפוך הכל על הדף.
הפעם הראשונה שממש הערכתי את הכתיבה על הדף היתה לאחר שאבי נפטר …. כתבתי וכתבתי וכתבתי אבל כדי לא להכנס למרה שחורה עשיתי מכך חמשיר (לא הוא לא היה בחרוזים) אבל כן – כל חמש שורות הפסקתי וכתבתי "די אני מפסיקה את כל זה" – וכך לאחר עשרה עמודים שלמים שהוצאתי הכל, הכוחות חזרו אליי.
תמונה: ורד ששון, מציירת בצבעי שמן על בד. ציוריה מוצגים באירועים פרטיים וכמו כן בגלריית און לייןwww.veredsgallery.co.il ת
