אתמול מול מסך הטלויזיה יושבת ורואה את הכתבה שמשודרת על אביב גפן, גילוי נאות תמיד הערכתי את הזמר שלא מפחד לומר את דעתו ולא מפחד לעורר שיח חדש גם אם מעורר אנטגוניזם מול אנשים מסוימים, גם כשלא תמיד תמכתי בדעותיו עדיין זו היתה תחושתי.
רב הכתבה דיברה על מחאת האומנים שהפך לפרזנטור שלה, להשמיע את קולם של השקופים אשר בתעשיה והיה חלק מרגש מאוד בנוסף על כך שהוא התחיל להרגיש חמלה והבנה מול הדתיים והיום יום האחים הבינלאומי, לכן הנושא משתלב כמו כפפה ליד.
כולנו שמענו בלי סוף “כל ישראל אחים” אך מתחת לפני השטח עדיין רחשה תחרות סמויה ואולי אף יותר של דתיים מול חרדים, שמאלנים מול ימניים, אשכנזים מול מזרחיים – כולי תקווה שלאחר תקופת הקורונה הארוכה הזו שמבחינות רבות עדיין לא הסתיימה באמת כולנו נטמיע את השיעור שעליו אביב דיבר כ”כ יפה. בסה”כ גם אם איננו רואים עין בעין ומתנהגים שונה – כולנו אחים, כולנו אחד.
ההזמנה של היום הפיצו אהבה גם אל מול ה”אויב” המושבע שלכם.
