כשאני היית קטנה לא היה יום המשפחה, היה יום האם ובו הכנו לאמא תמיד הפתעה כזו או אחרת. יום שהיה רק שלה, אני לא זכיתי לכזה – היום עושים יום המשפחה וקוראים לסבתא או יום המשפחה ואז בני שלא רוצה שאף אחד ייעלב זוכר שפעם שעברה אני הייתי איתו אז השנה הוא רוצה שהאבא יבוא.
למרות הצביטה הקטנה של פספוס, אני חושבת שבהחלט המשפחה המודרנית השתנתה מאוד, גם כשמדובר במשפחה “רגילה” – כמו שפעם הגדירו משפחה. האבא הפך להיות שותף פעיל לכל הפעילויות של הבית, הדבר דורש אתגרים שונים מבעבר אך מי שצולח אותם המשפחה יותר הרמונית ויש אחווה גדולה יותר.
והמשפט הזה ששמתי כאן, למרות שמאוד מחמיא לנשים ויש בו הרבה אמת אך אני הייתי מחליפה את המילה “אשה” ל”בן/ת אדם”.
מאחלת לכולם יום המשפחה שמח, תאהבו אחד את השני, וזה אומר להוריד אגו וחשיבות עצמית לשם הורדה של האחר – שהחשיבות העצמית תהייה כשווים אך שונים.
התמונה של הציירת אסתר פומרניץ שמציירת בשמן בשיטה אינטואיטיבית. הציורים מוצגים באלון 2 באמצעות מיזם נויה אמנות ישראלית נויה אמנות ישראלית
