אתמול הייתה לי פגישת וידאו עם מאומן, נער בן 12.5, נער מקסים מאוד חשובה לו ההתפתחות האישית שלו. הוא זה שביקש ודאג שנמשיך את האימונים בדרך הזו גם כאשר בה”ס היה סגור בזמן הקורנה, כמו שידוע השגרה לילדים בגיל זה עדיין ל מלאה – הוא לומד חצי שבוע בקפסולה.
הדבר שאני מבחינה בו מלבד הפחד שעדיין קיים כי ידבק בקורונה, זה תסכול ושעמום שקשה מאוד לרכך אותם. הדבר הזכיר לי את המשפט המדובר… כיצד נוכל לאפשר מקום לגבוה וליצור עצמאות ועניין כאשר עדיין הם חצי שבוע בבית והחצי השבוע בבה”ס. אז כמובן הזמנתי אותו להתעניין בתכניות הלימודיות הרבות שיש אונליין. אך כנער בן 12.5 העניין היחידי והריגוש הם ה”פורטנייט” למרות שחודשיים “חרש” על המשחק לכן הפנתי אותו לבדיקה עצמית וחקירת האמונות שלו בנושא ריגוש ושעמום.
לכן חפשו תמיד בעיקר בתקופה זו שהחזרה לשגרה רק החלה כיצד לעזור לפתוח את התקרה כדי לצמוח גבוה יותר.
את התמונה הראשית שצירפתי היום של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב שצילם הטייס לשעבר אמיר חודורוב מימי הקורונה שבחודשים האחרונים שוטט ברחובות תל אביב האחרונים לשוטט ברחובות תל אביב ובאתרים שבימי שגרה הם הומי אדם והיו שוממים . כעת כשהם חוזרים לאט לשגרה הוא החליט לתעד אותם כולנו
