הנוחות, הבנתי שההרגל לנוחות גורם לנו פשוט להתעצל, להיות חסר מוטיבצה.
אנו זורמים עם מה שיש כשיש- כדי לשנות את החיים צריך פשוט לעשות, גם אם ייקח זמן עד להשגת היעד הנכסף.
אם לא נתחיל לזוז – דבר לא יקרה.
תמונה של האמנית מורן אסרף מתוך תערוכת “זום 2019 – אמנים ישראלים צעירים” שהושקה במוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט. תערוכה קבוצתית, במסגרתה מציגים 22 אמנים ישראלים צעירים מנעד רחב של נושאים המעסיקים את הדור הצעיר. מוזיאון הטבע, מהווה פריזמה מרתקת לקריאת העבודות של האמנים הצעירים, המתמודדים עם שאלות עקרוניות הנוגעות למעגל החיים, לסוגיות חברתיות וליחס המתנשא של האדם לטבע. את האמנים אספו שתי אוצרות התערוכה, טל בכלר וגילה לימון.
החוויות הקשות שחוותה מורן אסרף בילדותה משפיעות על עשייתה האמנותית ועל ההרצאות שהיא נושאת בפני פורומים שונים, שנושאן הוא אלימות נגד נשים. המסר שלה הוא מסר פמיניסטי ברור מפרספקטיבה של אישה מזרחית. עבודותיה וסקות בנושא המבט ובוחנות כיצד היא מביטה בעולם וכיצד העולם מביט, לוטש עיניים, בה. במיצב אשת הפלדהמשתמשת אסרף בספוגי ניקוי ובצמר פלדה לעיצוב החלל וליצירת פרטי לבוש. בעבודת וידאו היא מופיעה כדיווה זוהרת, עומדת על רפסת ומתבוננת בגאווה על העולם סביבה לצלילי מוזיקה קלאסית. אף שהטורבן והצעיף שהיא לובשת עשויים צמר פלדה זול וגס, מבטה מתריס ושופע ביטחון עצמי. בעבודת וידאו שנייה רוקדת האמנית לצלילי מוזיקה מזרחית ומתענגת על נשיותה גופה ברגע פרטי, נתונה למבט שייתכן כי אין היא מבחינה בו כלל.
