תובנת בוקר
אכפת לי כל כך מהכל, עד שלא אכפת לי מכלום. – ויליאם סארויאן מתוך הספר “לבי בהרים”
יש לי נטייה שאני מעוניינת לעשות הכל, לטעום מהכול ולא לפספס דבר. מדובר לא רק על מאכלים (שם בעיקר אני נופלת) מדובר בכלל על החיים. הרצון: לטוס לחו”ל – ליהנות, להשיג -להצליח , לבלות – להירגע ועוד ועוד ועוד.
כ”כ הרבה רצונות שבסוף מובילים לריקנות – מרב לחץ להספיק כל כבר מוותרת על זה נאמר “תפסת מרובה לא תפסת כלל”. הבנתי שאין לאן לרוץ ולמהר, אפשר למצוא את השקט מהמקום שבו אני נמצאת.
