אני רגועה ושלווה בכל מצב
אני גרה בשפלה, לכן היום התובנה תהייה לתת טיפים להרגעה. הרגעת הילדים שמתחילה כמובן בזה שאנו נהייה רגועים.
המצב כרגע נפיץ, אך בכל זאת ניתן ורצוי לשמור על פרופורציה. יש למדינה שלנו אמצעי מיגון כמו כיפת ברזל שמגנים עלינו בצורה מעולה.
ברגע שהבנו שיש על מי לסמוך, אנו צריכים לסמוך על עצמנו ופשוט לדעת מה הם ההנחיות של פיקוד העורף ולגשת למקום מוגן למשך הזמן הרצוי כאשר יש הוראה.
אותו דבר הילדים – אל לנו להגן עליהם ולהסתיר מהם את מה שקורה, צריך למצוא את הדרך לומר בצורה עניינית ללא לחץ את מה שקורה ומה עליו לעשות – ממש כמונו.
וכדי לעכל את כל המהלך ניתן לתת לילד לכתוב/ לצייר את הרגשות שלו. כמובן אפשר למצוא את הדרך לדמיין שאתה נמצא במקום אחר ולהתחיל לתכנן איך להגיע לשם, נשימות . ולזכור: הכל זמני גם התקופה הזו.
תמונה ציור של האמן חיים סוטין מחשובי האמנים במאה ה-20 , שבימים אלה מוצגת במשכן לאמנות עין חרוד תערוכת יחיד שלו לראשונה בישראל מזה 50 שנה.
חיים סוטין (1943-1893) , אחד מענקי האמנות של המאה ה-20 נחשב ל”פיקאסו היהודי”. מבקרי אמנות ואספנים רחשו הערכה רבה ליצירתו עוד בחייו, והוא לא נשכח גם לאחר מותו המוקדם והמיוסר כאשר מדי שנה הוצגה לפחות תערוכת יחיד אחת, במדינה זו או אחרת. גם בחלוף השנים חוקרי אמנות מגלים בו יותר ויותר עניין בעוד שבארץ זכה סוטין לתערוכת יחיד אחת בלבד, ומאז כבר חלפה כחצי מאה.
יצירתו של סוטין שואבת ממורשת האמנות האירופית, ובעיקר זו הצרפתית וההולנדית – אך בה-בעת הוא אמן מקורי לחלוטין, שפילס לעצמו דרך שאיש מבני תקופתו לא פסע בה לפניו. סוטין, שבחייו סבל מחרדה תמידית, היה פתוח וחופשי ביצירתו. כל ציור שלו, ויהיה זה נוף, טבע דומם או דיוקן, הוא בה-בעת גם הרהור על החיים ועל המוות. מכאן גם השפעתו על דורות של אמנים בארצות-הברית ובאירופה, בהם פרנק אוארבך, גיאורג באזליץ, פרנסיס בייקון, פיליפ גסטון, ז’אן דובופה, ג’ואן מיטשל, לוסיאן פרויד, וילם דה-קונינג, ליאון קוסוף וסוזן רוטנברג. ציוריו ושפתו של מי שסירב לציית לצווים האמנותיים של תקופתו הם אלה שעוררו עניין אצל רבים מאמני ארץ-ישראל שנהרו בשנות ה-30 לפריז.
