חזרה לשגרה מבורכת, אך לא כל חלקי המדינה זוכים לזאת.
מאחר ולגישתי אנו משנים את חיינו בעזרת התפיסה שלנו גם במקרה של מצב קיים ע”י התנהלות מולו בצורה אופטימלית. בזמני מתח, ולא מדובר רק על זמני מלחמה אלא גם מתח יומיומי שאנו לרב מייצרים, בלי משים, כדי להרגיש בעניינים.
אני מציעה ולבחון בינינו לבין עצמנו: האם יש חלק ביום שיותר עמוס ולחוץ משאר היום? או במשך כל היום אני לחוצה ועמוסה?
אם מדובר בתרחיש שיש חלק מסויים ביום כזה או מצב מסויים שגורם לי ללחץ, יש לפרק אותו לגורמים ולהתחיל ולהתאמן בכל נושא בנפרד.
אך כאשר מדובר שכל היום עמוס בוקר, עבודה, ערב יש להתחיל ולבחון פנימה: מה המניע שלי ליצירת עומס בחיי? האם אני משליך את הרגשת החשיבות העצמית שלי על העומס? האם חסר לי עניין ומשמעות בחיים?
ולגישתי ככל שנחייה יותר, כולנו, רגעי רוגע ארוכים טובים ומשמעותיים כך הדבר יחלחל לכל המצבים בחיינו, גם הביטחוניים.
תמונה: נועה גור מתוך תערוכת מרחב נשימה- על הנשימה כפעולה מכוונת המתעדת מקצב פנימי במוזיאון וילפריד לאומנות המזרח בקיבוץ הזורע
