תובנת בוקר
דאגה עצמית אינה פעולה אנוכית אף פעם. זה פשוט ניהול טוב של המתנה היחידה שיש לי, המתנה שנולדתי כדי להציע לאחרים.פרקר פלמר
מוקדש לאמהות העסוקות באינסוף עיסוקים.
החיים במדינתנו לחוצים, זה לא חדש. היכולת לג’נגל בין עבודה, בית, זוגיות, ילדים, חברים גם ככה שוחק.
למצוא זמן עבור עצמי להתמלא לפעמים גובל בבלתי אפשרי, במיוחד שהילדים היו בני שנה ושנתיים.
אך מכיוון שאני לא אוהבת את הביטוי בלתי אפשרי!
הבנתי שתמיד יהיה למי ולמה לדאוג ויש זמן שאותה דאגה שאני מפזרת החוצה עליי להשקיע גם בפנים – כלפי עצמי. ההבנה הפנימית הזו שאם אמשיך ככה במירוץ החיים ללא עצירה וללא הטענה באכפתיות ודאגה.
ללא ציפייה שמישהו אחר יעשה זאת.
לא בגלל שהוא לא עושה, פשוט בגלל שזה לא פייר להטיל עליו את האחריות הזו.
בנוסף הבנתי שהדאגה והאהבה שאתן לעצמי רק תחזור אליי עשרת מונים . אז זו הזמנה ללכת להתפנק בקצת זמן לעצמכם.
