החודש שלי בג’ת נגמר, ואני עדיין מנסה לקלוט עד כמה למדתי במהלך הזמן שהעברתי שם. ציפיתי ללמוד קצת מהבסיס של השפה הערבית ולאכול קצת מקלובה, אבל המציאות הפתיעה אותי עם הרבה יותר מזה.
לגור 4 שבועות עם מאי ומשפחתה, פתח עולם חדש עבורי. החוויה שלי בג’ת לא הייתה רק שהייה למטרות לימודים, בהסתכלות מהזווית השפתית, היא גם נתנה לי את האפשרות ללמוד המון על התרבות הערבית ולהבין הרבה דברים חדשים ומפתיעים.
הגעתי ב1 בנובמבר בלי שום ידע מוקדם בערבית (מלבד “איסמי ג’ויל” ו-“אנא טאבנה”) ועזבתי את המקום הזה עם ידע בסיסי. זה היה תענוג ללמוד על בסיס יומי, אבל זו הייתה גם עבודה קשה. ביום הראשון שלי, לא הייתי מסוגלת להבין ש-ו-ם ד-ב-ר ממה שאמא שלה ניסתה להסביר לי. אחרי 4 שבועות, יכולתי להבין כמה מהנושאים שהיא דיברה עם בעלה בארוחת הערב. הייתי מסוגלת להבין את נהג האוטובוס, כשהוא סיפר לי על החיים שלו, ויכולתי גם לענות לו ולספר לו על עצמי.
רוב החברים שלי בתל אביב חשבו שאני בטח משוגעת, שאני מכניסה את עצמי לתוך כפר ערבי בתקופה כל כך אלימה. אפילו מאי חשבה שאולי לא אבוא. אך החודש הזה שכנע אותי, שזה היה שווה להאמין באנשים ולדבר אחד עם השני, לא משנה מה. אפילו “מרחבא” ו”שוקרן” פשוט, עוזרים להראות כבוד וקבלה, אפילו אם ברוב הפעמים הייתי צריכה להמשיך את השיחה בעברית.
תודה רבה מאי על החוויה הייחודית. שוקרן כתיר שפתחת את עולמך אלי ושלימדת אותי דברים חדשים על הבית החדש שלי. זה היה אחד הדברים הטובים שעשיתי בחיי!
ג׳ויל.
