//קעקועים מעוררי השראה// פרק שישי בסדרה- חלק ד’
//”הקעקועים של מאיה”- פרויקט לזכרה // סיפורן של בחירות מעוררות השראה
פרויקט “הקעקועים של מאיה” נולד לזכרה של מאיה ווישניאק שנרצחה בגיל 21 על ידי בן זוגה בשנת 2020.
הפרויקט מפגיש בין הסיפור של מאיה לסיפורם של אנשים שבחרו לקעקע על גופם ציורים שמאיה ציירה ובכך למעשה מייצר נקודת חיבור בין מסעות, בין סיפורים, מה שהופך אותנו לרקמה אנושית אחת.
יצאתי לחקור מה הניע את הבחירה הזו ואיפה הייתה נקודת החיבור בין הסיפורים.
מוזמנים להצטרף לסיפורים שמאחורי הבחירה מעוררת ההשראה הזו של לקעקע את הציורים של מאיה 🌹.
//סוף אחר לסיפור // הסיפור של מיי
הסיפור של מיי הוא הסיפור של האלימות השקטה, זו שמתחת לפני השטח, שמוסוות כל כך טוב שאפילו “גיבורת” הסיפור עצמו לא מודעת למשמעות הרעילה והמסוכנת של מערכת היחסים עד לרגע שהצליחה להיחלץ ממנה.
מיי חן צעירה בת 31 , עצמאית ובעלת ” ממלכת הצבעים”- עושה סדנאות העצמה דרך ציור לילדים ומבוגרים.
אז איפה מתחיל המסע שלך?
“המסע שלי מתחיל בגיל 23 כשנכנסתי למערכת יחסים רעילה שנמשכה חמש שנים.
לקח לי זמן להבין שמערכת היחסים הזו רעילה ומסוכנת לי אבל לא היה לי פשוט לצאת מזה, אפילו ברחתי לחו”ל בשלב מסוים והוא בא אחרי גם לשם.
האמת היא”, אומרת מיי, “שכבר בשנה הראשונה של הקשר התחלתי להבין בעצם שמשהו לא בסדר ועדיין לקח לי עוד 4 שנים לצאת ממערכת היחסים הזו”
מה זה בעצם אומר מערכת יחסים רעילה ?מה היה רעיל בה עבורך ?
“הוא היה אדם מאוד שתלטן, קנאי ומניפולטיבי” היא מסבירה , “אחד הדברים שזיהיתי די בהתחלה זה שהוא היה שקרן פתולוגי, משקר כל הזמן בלי סיבה אמיתית ואז מבטיח שהוא יעבוד על זה. בהמשך הקשר הוא לא היה נותן לי ללכת ברחוב לבד גם לא לכמה דקות, הוא שנא שאני הולכת לים לבד ואמר שזה מסוכן לבחורה כמוני, אם הייתי נפגשת עם חברות הוא היה מסמס לי בלי הפסקה, ואם לא הייתי עונה תוך כמה דקות הוא היה מתקשר אליי בדאגה. עם הזמן הוא גרם לי להפסיק לעבוד.
בזמנו התפרנסתי מעריכת וידאו ואני זוכרת שהוא התעקש שאסרב לאיזו הצעת עבודה של עשרות אלפי שקלים בחודש כי פחד שלא יהיה לי זמן להיות איתו. הוא לא שיחרר וגם כשהיינו נפרדים והייתי מבקשת קצת מרחק, הוא תמיד היה שם כביכול עבורי והיה מפזר כל הזמן הבטחות מדומות על עתיד משותף או פרוייקטים גדולים ביחד.
זה דברים שרק היום בדיעבד אני יכולה להבין אותם ולהצביע עליהם, כי בזמנו הוא היה לכאורה החבר הכי טוב שלי, ההיכרות שלנו הלכה שנים אחורה, עוד מתקופת השירות הצבאי והוא היה זה שאוהב אותי הכי בעולם, שאני חשובה לו גם כשאני לא בת הזוג שלו. היום בדיעבד אני יכולה להגיד שאני לא רציתי בקשר הזה והוא פשוט אף פעם לא שיחרר ועטף את זה במסכה של חברות או דאגה.
בתוך החמש שנים האלו היו לנו המון פרידות וחזרות”.
למה חזרת אליו כל פעם ?
“כל פעם היתה סיבה אחרת”… מיי מסבירה, “הוא היה אומר לי הרבה שאף אחד לא יאהב אותי כמוהו, והיו פעמים שזה הרגיש שאולי הוא צודק ואני עושה טעות, חשבתי שהוא בסך הכול אוהב אותי בכל מחיר, שהוא היחיד שמקבל אותי בכל מצב, לפעמים זו היתה תקווה שהדברים ישתנו, והיו פעמים שזה היה בעקבות תכסיסים או מניפולציות שלו, הוא ידע את הנקודות החלשות שלי, ידע מה צריך להגיד לי כדי שאחזור אליו, הוא היה מניפולטיבי מאוד, כריזמתי, משכנע, כשהיינו נפרדים הוא היה הופך לגבר החלומות, מפנק עם מתנות, ארוחות יקרות, מחוות רומנטיות, על פניו הוא הכי אהב אותי בעולם. אבל ברגע שהיינו חוזרים מהר מאוד ההצגה הייתה נעלמת והוא היה חוזר להתנהגויות הקשות שלו. בעיקר השקרים”.
מה קרה שם בעצם בשנה האחרונה ?
“אחרי ארבע שנים בקשר נפרדנו”, מיי מספרת “זה הרגיש לי שזו הפרידה האחרונה, אני רק רציתי להיות כמה שיותר רחוק ממנו, לא רציתי שיהיה לי פתח לחזור אליו שוב, אפילו עזבתי את הארץ, ממש ברחתי. דאגתי שלא ישאר לי כלום בארץ, שום סיבה לחזור, מכרתי את כל מה שהיה לי, ועברתי לגור במדריד. ובאמת החודשים הראשונים הרגישו כאילו סוף סוף יש לי אוויר לנשימה, אבל אז הוא בא אחרי למדריד והצליח להחזיר אותי לארץ.
בנקודה הזו התחילה השנה השחורה, כמו שאני קוראת לה. כי ההתעללות שלו קפצה מדרגה והכל הפך להיות גס יותר, כאילו ירדו ממנו כל המסיכות וגם התחילה אלימות פיזית.
בעצם הגעתי חזרה לארץ בלי כלום והייתי נתונה לחסדיו, גרתי אצלו בבית, ולא הייתי במצב נפשי מדהים, עמוק בפנים הייתי במצב של תבוסה, אחרי כל המעבר לספרד אני איכשהו שוב איתו, באותה נקודה, רבים את אותם הריבים, והנפש שלי כבר הייתה עייפה כך שהיתה לו שליטה מוחלטת עליי ולכן הוא הרשה לעצמו לפרוץ את הגבולות. הוא היה זורק עליי דברים, נעלם לשעות, מאיים עליי ומשחק לי בראש. כמו שהוא ידע מה להגיד או לעשות כדי לגרום לי לחזור אליו, הוא גם ידע מה להגיד ולעשות כדי לפרק אותי. הוא כבר שלט בי, ברגשות שלי ובחיים שלי לגמרי.
פעם אחת הוא החליט שהוא רוצה את הפלאפון שלי כי הוא רוצה לעבור לי על ההודעות, אני לא הסכמתי וככה התחיל בינינו עימות פיזי על הפלאפון שנגמר בזה שהוא השכיב אותי בכוח על הרצפה עם ידיים מאחורי הגב ולקח לי את הפלאפון .
במהלך המאבק , שרטתי אותו בטעות במצח ,ככה שכשזה הסתיים, אני רק הייתי אכולה ברגשות אשם על מה שעשיתי, הרגשתי נורא עם עצמי על זה שפצעתי אותו, והאבסורד הוא שבכלל לא הבנתי מה בעצם קרה שם. לא ראיתי כמה אלים היה האקט הזה שלו כלפיי, רק ראיתי את השריטה שעשיתי לו כשנאבקתי בו ובכיתי על העובדה שהגעתי למצב שאני פוצעת אותו. כבר לא זיהיתי את עצמי.
באופן סימבולי, רגע הכניעה שלי על הרצפה כשהוא אוחז לי בידיים מאחורי הגב, סימנה גם את הכניעה המוחלטת שלי למולו, אם עד אז עוד נלחמתי בו, משם הפסקתי להילחם והוא ידע את זה. כשהייתי רוצה ללכת היה אומר לי :
את תצאי מפה רק שאני אחליט…
ואני? שתקתי ונשארתי. כבר פחדתי ממנו.
כל הזמן הרגשתי שמשהו בי לא בסדר, ומיום ליום המצב הנפשי שלי התדרדר. תקראי לזה דכאון, חרדות, משהו לא מאוזן ,זה היה מאוד נוכח וזה הלך והחמיר. כל הזמן אמרתי שאני לא מצליחה לטפל בעצמי, כי עד שאני מצליחה להרים את הראש מעל המים הוא היה חוזר הביתה וזה היה מפרק אותי מחדש. הרגשתי שאני מאבדת את זה, מאבדת את עצמי”.
ואיך בכל זאת ולמרות הכול יצאת מזה בסוף ?
“אני מודה שזה נקודה שטיפה כואבת בסיפור, שצובטת לי”, מיי מחייכת חיוך קטן ונבוך, “הדבר היחידי שהוציא אותי משם בצורה סופית זה כשהיה לו את הקשר הבא, את הבחורה הבאה, הקורבן הבא. בדיעבד גיליתי שהקשר ביניהם התחיל במקביל לשנה האחרונה שלנו ביחד, הוא ניהל ממש שתי מערכות יחסים מקבילות, וברגע ששם זה היה יציב ובטוח עבורו אז הוא לא היה צריך אותי יותר, חוץ מזה שבשלב הזה כבר לא נשאר ממני הרבה ואז הוא פשוט מחק אותי, ושם סוף סוף יכולתי להתחיל תהליך של ריפוי”.
“את יודעת”, היא מסבירה, “זה נושא שלא מדברים עליו המון, שמדברים על מערכות יחסים רעילות מדמיינים סיפורים אחרים כמו של מאיה או שירה איסקוב, דברים כאלו, שתמיד זה נגמר בטרגדיה והמפלצת נחשפת בעיני כולם, אצלי זה לא היה ככה.
אני חוויתי את זה כמו התמכרות לסמים, להרואין, אחרי חמש שנים הייתי ממש מכורה לאון אנד אוף במערכת יחסים שלנו , זה סוג כזה של מערכות יחסים שמתאפיינות בהיי גבוה שהוא פתאום הכי מדהים עם מחוות מוגזמות, אביר חלומותיי והכל וואוו!! ופתאום דאון מאוד עמוק כי הכל נוראי ואת לא מזהה את מי שנמצא מולך, ובאיזשהוא שלב יש התמכרות של ממש לדבר הזה, ואני חושבת שמה שבאמת הציל אותי זה פשוט העובדה שהוא מחק אותי. כי אחרי שנים של עליות וירידות, ממש כמו בגמילה מסמים, יש רגעים שהשקט מרגיש כמו סבל והכי רוצים לחזור לסם, גם כשיודעים כמה הוא רע לנו. אני הגעתי לנקודה שלא יכולתי יותר לחזור”.
אז מה שאת אומרת זה שניצלת בעצם כי הוא מצא מישהי אחרת ?
“כן… בין היתר. תיראי אני גם חייבת לתת לעצמי את הקרדיט ולהזכיר לעצמי שהיציאה משם גם כללה תהליך אדיר שלי, של צלילה פנימה, מאבק יום-יומי ועבודה קשה. אבל כן, העובדה שהוא סוף סוף הניח לי כי היה לו את הקורבן הבא שיחקה תפקיד מפתח. זה מקום שבאמת עדיין קצת צובט כי כואב לי עליה, ותהיתי מלא פעמים אם להגיד לה משהו או להזהיר אותה והמסקנה תמיד היו לא להגיד כלום, גם כל מי שהתייעצתי איתו, אפילו אנשי מקצוע, אמר לי שאין מה להגיד”…
“בינינו”, היא מוסיפה, “אני גם חושבת על עצמי באותם זמנים של תחילת הקשר, או בימים שהוא היה משחק את אביר החלומות, שאם מישהו היה אומר לי אז את מה שאני יודעת היום אין סיכוי שהייתי מאמינה לו ,הייתי פשוט חושבת שמי שמספר לי את זה הוא פסיכי לגמריי” …
אז רק ברגע הפרידה יכולת להתחיל לטפל בעצמך, מה עזר לך בתהליך הזה ?
“התחלתי תהליך עמוק של החלמה שלקח לי בערך שנתיים” מספרת מיי , “תהליך של לחזור לחיים, שלב אחרי שלב.
מה שהציל אותי בשלב הראשון זה האומנות.
במשך שנה שלמה אפשר לומר שפשוט “הקאתי” על קנבסים. לא יצאתי מהבית , לא סמכתי על אף אחד לא האמנתי באף אחד, והקנבס היה המפלט שלי, הייתי מציירת ומוציאה הכול שם ולאט לאט החרדות הפסיקו, הביטחון העצמי חזר, התחלתי להתנדב, לעשות דברים שעושים לי טוב. השליטה שלי על החיים שלי חזרה אליי. ככל שעבר הזמן שהייתי מנותקת ממנו הרגשתי שאני חוזרת לעצמי, אולי לא בדיוק למי שהייתי פעם כי זו כן טראומה שמשנה אותך בדרכים עמוקות, אבל לגרסה חדשה שלי שאני אוהבת לא פחות. הוא סגר את ברז הרעל ולאט לאט התחלתי להתנקות מבפנים”.
היית בטיפול?
“בטח, חיפשתי עזרה בכל מקום, ניסיתי כל מיני טיפולים אבל מי שהצילה אותי בסוף זו היתה בחורה בשם נטע, שאני קוראת לה: המלאכית שלי” מיי מחייכת חיוך גדול.
“נטע הופיעה לי במקרה בפייסבוק” מיי מסבירה ,”סיפרה שהיא עושה עבודת מחקר על מערכות יחסים אלימות בלי אלימות פיזית ומחפשת נשים שיסכימו לשתף בסיפור שלהן, אני פניתי אליה בלי לדעת אם מה שעברתי היה התעללות, זה היה רק ממקום של: אוקי, אני מוכנה לספר לך מה היה שם בתקווה שזה יעזור למחקר שלך, ואולי גם יעזור לי לקבל קצת בהירות על מה שעברתי שם…
אני חושבת שהצעד הראשון של ההחלמה היה הוולידציה שלה לסיפור שלי ולהבנה שהרבה מהדברים שחוויתי בקשר איתו הם קלאסיים למערכות יחסים נרקיסיסטיות ודרכה בעצם התחלתי לחקור ולהבין מה היה שם.
וככה, עם התמיכה והליווי של נטע, חזרתי לחיים משמעותיים, שלב אחרי שלב”.
“אני חושבת”, היא מוסיפה ,”שזה משהו שמשותף לשורדות שיוצאות ממערכות יחסים רעילות ואלימות, את יוצאת עם מלא סימני שאלה, את לא מבינה בעצם- מה בכלל היה שם?? איך זה קרה?? איך נתתי לזה לקרות? איך מישהו יכול להיות כזה רע? זה אמיתי?
וזה תהליך עיבוד שלוקח זמן”.
ואיפה מתחבר הסיפור שלך לסיפור של מאיה ?
“הגעתי לפרויקט “הקעקועים של מאיה ” דרך ריטה” , מספרת מיי ,שהיא מקעקעת וגם חברה טובה שלי שהיתה שם לאורך כל הדרך. היא ידעה שהסיפור המצער של מאיה יגע בי.
אני כמובן ישר התחברתי לציורים של מאיה ובעיקר התלהבתי מהציור של זר הפרחים העגול אבל הפריע לי שהוא מעגלי, כי עבורי מעגל זה מקום שחוזר על עצמו, ואני רציתי לשבור את מעגל האלימות והיה חשוב לי להפוך את המעגל ללב.
שאלנו את שירה , אחותה של מאיה שמנהלת את הפרויקט הזה אם היא מרשה לנו לשנות מעט את הציור והיא כמובן הסכימה”.
מה הקעקוע בעצם מסמל בשבילך ?
“הקעקוע הזה מסמל עבורי את המקום של הניצחון;
של הסוף האחר של הסיפור שלי, שהצלחתי לצאת מזה.
את יודעת, “היא מוסיפה, “בשנה הראשונה אחרי הפרידה, הייתי מבולבלת ואבודה , אז הלכתי לאיזה רב שהמליצו לי עליו, בחיפוש אחר איזו גאולה והוא מבלי להכיר אותי, מבלי לדעת את הסיפור שלי אמר לי:
“מערכת היחסים האחרונה שלך הייתה אמורה להיגמר במוות של אחד מכם…”
הייתי שם איזה חצי שעה, הוא אמר הרבה דברים, אבל אני לא זוכרת כלום ממה שאמר חוץ מהמשפט הזה ,אבל היה לי ברור במוות של מי זה היה אמור להסתיים.
היום, 4 שנים אחרי שיצאתי משם, אותו תהליך ריפוי שעברתי עם האומנות הפך לעסק שלי שעוזר לילדים ומבוגרים לחזק את הביטחון העצמי שלהם, לבסס תחושת ערך עצמי שאינה תלויה בדבר ולעבור תהליכים משמעותיים דרך ציור רגשי. זה מה שאני עושה בממלכת הצבעים, וזה מקום מכיל, צבעוני ומלא אהבה שאני גאה בו מאוד ומרגישה שליחות גדולה בתוכו. כי מבחינתי, ילדה שגדלה בתחושה שהיא אהובה ללא תנאים, שהיא יודעת מה נכון עבורה, שלאינטואיציה שלה יש תפקיד חשוב, שזה טבעי שיש לה גבולות משלה ושלאף אחד אין את הזכות לפרוץ את הגבולות שלה, היא ילדה שתגדל להיות אישה שמזהה קשר רעיל ותדע להתרחק ממנו מהר”.
“אז לשאלתך”, היא מחייכת, “הקעקוע הזה מסמל עבורי ניצחון, חד משמעי, תודה לאל שהצלחתי לצאת מהמעגל, להוליד מהכאב משהו חיובי ולכתוב סוף אחר לסיפור”.
🌹🌹🌹
הסיפור של מיי הוא סיפור כואב של אותן מערכות יחסים האלימות, השקטות שחיות בינינו מבלי שאנחנו יודעים מזה, מבלי ש”גיבורי” הסיפור יודעים שהם במערכת יחסים שכזו, לפעמים הגורל בדרכי המסתורין שלו מאפשר לנו להימלט מהן ורק ביציאה מתוך המורכבות הזו ובהתבוננות לאחור ניתן להבין מה היה שם בעצם ולהודות על האפשרות לזכות בסוף אחר לסיפור.
המשך המסע עם “הקעקועים של מאיה” בפרק הבא בסדרה.
מוזמנים להכנס לאתר – הקעקועים של מאיה – מאיה ווישניאק (mayawisniak.co.il)
מוזמנים להכיר את מיי ואת ממלכת הצבעים- https://www.facebook.com/colors.kingdom.karkur
