אם אתם עולים חדשים, צעירים, בגילאי 18-35 מהרצליה, או מכירים כאלה, כדאי מאוד שתכירו את מנדי פורמה בן ה-24.
יהודי שגדל בבית של שליחי חב”ד בארגנטינה, ועלה ארצה בשנת 2015 כשהיה בן 18, בעקבות הרצון שלו ללמוד מנהל עסקים, במסגרת שמאפשרת לימודים נפרדים לגברים ולנשים. עם הזמן, הבין שהלימודים מעמיסים עליו ומה שהוא באמת רוצה לעשות, יותר מהכל זה דווקא להתגייס לצבא.
“לא עליתי לארץ ממניעים ציוניים בכלל” הוא מספר. “אצלנו לא ציינו ימי זיכרון או עצמאות ולא היה לי בכלל חיבור לזה כילד חרדי. אבל כשהגעתי לישראל התאהבתי במדינה ובאנשים וראיתי חיילים ומיהתחלתי להבין דברים אחרת והחלטתי שאני רוצה להתגייס”.
לקח למנדי קרוב לשנה של אימונים וגיבושים, כדי להתקבל לבסוף לסיירת גבעתי, בה עשה את שירותו הצבאי כחייל בודד. נהוג לחלק את החיילים הבודדים לשני סוגים – חיילים בודדים ממוצא ישראלי שאין להם משפחה תומכת- הרבה מהם מגיעים מרקע דתי, לאחר שבחרו בדרך שונה והמשפחה מתנכרת להם. וחיילים בודדים שהם עולים חדשים. למעט העובדה שהקשר עם המשפחה בארגנטינה נשמר, מנדי השתייך לשני הסוגים בו זמנית בשל סיפורו המיוחד.
“אחד מהדברים הכי חשובים שחוויתי כבן של שליחי חב”ד בבית שבו גדלתי, הוא הקהילתיות. בכל שבת, היו אצלנו בבית תמיד, הרבה אורחים ואנשים והקהילה הייתה משהו מאוד משמעותי וחשוב. בצבא, הקהילה שלי הייתה החברים בצוות, אבל בחופשות, כל הזמן הרגשתי את הצורך שלי בשייכות ובקהילה”
כחייל בודד, מנדי התגורר בבית של בנג’י על שם בנג’י הילמן ז”ל ברעננה. כשיצא לשבתות ולחופשות. מיוהוא מסביר, שכחייל בודד, זה היה אחד מהמקומות הכי חשובים עבורו, לתחושת השייכות והמשפחתיות, שהייתה חסרה לו. אבל כשהשתחרר, “הצורך לעבור לגור לבד ולהתחיל את החיים מההתחלה בלי הבנה של איך הדברים עובדים, ותמיכה של המשפחה זה אפילו קשה יותר מהמציאות שלי כחייל בודד”.
מנדי, שבימים אלה מתגורר בהרצליה, בדירה עם עוד שני שותפים ארגנטינאים, עולים חדשים גם הם ועובד כ Inventory Specialist at Healthy. IO, החליט לארגן מפגשים לצעירים כמוהו שמחפשים את תחושת השייכות והתמיכה ולנסות ליצור קהילה על בסיס המיקום הגאוגרפי. והוא התחיל לחפש עולים חדשים צעירים /חיילים בודדים שמתגוררים בהרצליה והזמין אותם אליו הביתה למפגש, כדי להכיר עוד צעירים כמוהו באווירה טובה, עם נושא מסוים וכיבוד שכל אחד מהמשתתפים מביא.
ממש לפני הקורונה התקיים המפגש הראשון אליו הגיעו כ 30 צעירים שנפגשו לראשונה זה עם זה ובשל חובת הסגר לא היה לזה המשך עד לרגע שאושרה התקהלות מצומצמת ומאז חזר מנדי לארח מפגשים בבית אחת לשבועיים כשבכל מפגש הוא משתדל לדבריו “למצוא נושא או תוכן שילווה את המפגש בנוסף למוסיקה הלטינית שמתנגנת ברקע”. במפגש האחרון הנושא היה אומנות “אחת מהמשתתפות מאפרת מקצועית והיא הציעה לאפר את האורחים וזה העלה לי רעיון לעשות את המפגש כולו בנושא של אומנויות. ביקשנו מהמשתתפים להביא מלבד יין /כיבוד גם משהו שקשור לאומנות שהם עושים ובמהלך המפגש נוצרה אינטראקציה מיוחדת סביב הנושא”
מה אתה רוצה להשיג באמצעות המפגשים האלה? “עצם המפגשים זו המטרה בתור התחלה אני רוצה שאנשים ירגישו בבית. למשל במפגש האחרון כשהנושא היה אומנות אחת מהמשתתפות אמרה שהיא לא יודעת לצייר אבל סיפרה שהיא מאפרת מקצועית והציעה להביא את הכלים של האיפור. ובמקרה אחת מהמשתתפות שהגיעה מתחתנת בקרוב עם חבר טוב שלי והיא מחפשת מאפרת לחתונה אז נוצר גם שידוך עסקי- זה בדיוק מה שקורה בקהילה כשאנשים מכירים אחד את השני נוצר נטוורקינג שיכול להוביל לכל מני כיוונים. אני לא משתף את כל האנשים במטרות שלי כרגע אני מתמקד בליצור מפגשים עם אווירה חיובית והזדמנויות”
ומה המטרה שלך? “בטווח הקרוב המטרה שלי היא ליצור קהילה שהצעירים האלה יוכלו להרגיש שהם שייכים לקהילה. ובהמשך אני רוצה ליצור מפגשים שכוללים גם צעירים ישראליים כדי לעזור לייצר אינטגרציה טובה בין עולים חדשים לישראלים”.
