שמי מעין בת 15 ולומדת בכיתה ט’ בבית הספר תמר אריאל בנתניה. החלום שלי הוא לעסוק בתחום התקשורת
כשאהיה גדולה ואני מאוד אוהבת את עניין העיתונאות. השנה התחיל בבית הספר שלי, פרויקט שנקרא ניצוצות – זה בעצם שיעור, שבו באים אלינו אנשים שונים מתחומי עניין שונים ובמפגשים איתם, הם מספרים לנו על עצמם ועל מה שהם עושים. ואנחנו לוקחים חלק בעשייה שלהם בעצמנו ומתנסים בה . במחזור האחרון של ניצוצות אני בחרתי ברקפת שהיא עיתונאית באתר ThePositiv שמסקר חדשות טובות ותוכן חיובי. היא הסבירה לנו למה היא רוצה שיהיו יותר תכנים חיוביים וגם לימדה אותנו איך אפשר להגיע לסיפורים ולתכנים כאלה. ראינו שזה לא תמיד כל כך מסובך ושיש הרבה דברים מסביבנו שאפשר לכתוב עליהם ושהם דברים טובים ומעניינים- פשוט צריך למצוא את מי לראיין ולשאול את השאלות בצורה כזו שהמסר של הכתבה יהיה מעודד ומשמח.
במסגרת הפעילות של ניצוצות אנחנו נפגשים עם כל מנחה במשך 4 שיעורים. השיעור הראשון מוקדש להיכרות גם שלנו עם המנחה וגם שלנו אחד עם השני- כי לא כל התלמידים בשכבה מכירים וזו גם הזדמנות שלנו לפגוש עוד תלמידים בגילנו שמתעניינים בנושא משותף כמונו. בשיעור השלישי יש “ניצוץ בשטח” ובמקרה שלנו רקפת הציעה שנראיין יחד את אורי שנער שהוא אחד מהמייסדים של ניצוצות. אז לקראת הראיון למדנו איך בונים שאלות וחיפשנו עליו קצת אינפורמציה באינטרנט.
וכך בבוקר יום שישי האחרון, נכנסנו לכיתה, ערכנו שולחן עם מפה וקצת כיבוד (שוקו ועוגיות) שזה הכי קרוב לבית קפה שהצלחנו (בעזרתה של גילה גולדנברג רכזת הפרויקט שלנו בבית הספר ). וישבנו לראיין את אורי. לילי פילפס שאלה אותו מאיפה הוא ואורי סיפר לנו שהוא נולד בירושלים אבל עבר לא מעט בתים במהלך ילדותו וחייו. כבר בתחילת השיחה הבנתי שאורי שנער הוא לא אדם רגיל ומעבר לניצוץ בעיניים יש לו הרבה ידע וניסיון בהרבה מאוד תחומים מעניינים.
שאלנו אותו איך הוא הקים את ניצוצות? והוא סיפר לנו ש”יום אחד לפני שבע שנים בערך, חבר שלו יואב ערמוני שהוא גם איש מאוד מצליח בתחום העסקים, התקשר אליו ואמר לו “בא לי מאוד לנסוע לאלפים, רוצה לבוא?” ואורי הצטרף אליו. כשהם הגיעו, היה ערפל כבד והם נאלצו לשבת ברכב 4 שעות. אורי אמר לנו “שלשני גברים לשבת ולדבר זה לא הכי מסתדר, אבל זה מה שקרה בסוף”.
ואז במכונית, הם דיברו הרבה על חינוך ולימודים. יואב עבד על דוקטורט שעסק בעתידנות בחינוך ואורי שאל אותנו מה אנחנו חושבים שנצטרך כדי להצליח בחיים בעוד 10-15 שנים? אז הוא סיפר לנו שמסתבר שבגלל שיש היום כל כך הרבה אפשרויות מה שיכול לעזור לילדים להצליח בחיים זה לדעת איך לבחור. ובנוסף יזמות , יצירתיות ותשוקה” והם ישבו ודיברו על המציאות בחינוך בארץ שמאוד מזכירה כיום את החינוך שהם קיבלו כילדים אבל העולם עצמו השתנה מאוד והמערכת החינוכית לא כל כך. ביום למחרת אורי סיפר ששוב היה סופה וסערה והם שוב נשארו ברכב ואז יואב אמר לו “בוא נעשה משהו עם זה וניתן חזרה משהו לחברה והיות ושניהם מצליחים כל אחד בקריירה שלו וגם רוצים לעשות משהו למען החברה, ביום הזה הם בעצם הקימו את ניצוצות. אז בסך הכל אפשר להגיד שניצוצות הוקמה באלפים.
שאלתי את אורי, איך הוא הגיע להצלחה בניצוצות? והוא אמר לי שזו שאלה קצת מורכבת כי “זה תלוי איך מסתכלים על הצלחה. לדוגמה יש הרבה מאוד בתי ספר והרבה תלמידים שמפעילים את ניצוצות ומהבחינה הזו זה עומד ביעדים של העמותה. בנוסף יש הרבה מתנדבים לניצוצות (5500) שזו הצלחה גדולה מאוד” והאמת שזו הפתעה הכי גדולה שלו בתחילת הדרך כי הוא חשש שלא יהיו מספיק אנשים שירצו לקחת בפעילות חלק. אחד מהדגשים הגדולים לפי מה שאורי סיפר לנו שחשובים להם בניצוצות ובגללם הוא גם קרא כך לפרויקט הוא “שיהיה לאנשים שמגיעים לבית הספר ניצוץ בעיניים. תשוקה אמיתית למה שהם עושים” והוא סיפר לנו שהם “עושים בדיקות בכל בתי הספר שהם פועלים בהם ובכל המשובים שהתלמידים ממלאים בלי קשר למגדר או לאזור הגאוגרפי בשאלה האם למנחה היה ניצוץ בעיניים הממוצע עומד על 4.26 “שזה ציון גבוה מאוד”.
אחד מהתלמידים שהשתתפו איתי בניצוץ משה סולארי, שאל את אורי איך בכלל הוא הגיע לתקשורת? שאלה שממש עניינה אותי ואת כולנו והוא ענה: “שכשהוא היה צעיר הוא בכלל לא חשב על טלוויזיה – כי באותו זמן לא הייתה טלוויזיה. את התואר הראשון שלו הוא עשה בחינוך. ובמסגרת התואר השני שלמד באוניברסיטה העברית בירושלים, הצטרף לקורס תקשורת במזל גדול, כי הוא היה מלא ובמקרה המרצה של הקורס פגש אותו ושאל אותו למה זה מעניין אותו ואח”כ הוא ביקש שיצרפו אותו לקורס. בהמשך הוא נסע לעשות התמחות בארה”ב ברחוב סומסום וההפקות הראשונות שלו היו באנימציה ההגדה של פסח מפלסטלינה ועוד. בהמשך, כשהקימו את ערוץ שתיים הניסיוני, פנו אליו ואז הוא ניהל את קשת ומשם הוא כבר אמר שזה התגלגל. הוא לא מאמין במקריות הוא מספר שהתשוקה שלו ליצור תכנים חדשים מלווה אותו עד היום בכל מה שהוא עושה וזה גם מה שהוביל אותו בדרך שלו בתקשורת”
ואז הגיעה השאלה הכי טובה לדעתי מתלמיד נוסף ליאם נבטיאן “מה הניצוץ שלך?” והוא ענה שזו באמת שאלה מעולה. ושהניצוץ שלו זה איך הופכים רעיון למשהו מציאותי שקורה באמת. גם בכל מה שהוא עשה עד היום ועושה כרגע בתקשורת ובשאר התחומים שבהם הוא עוסק וגם בפעילות שלו בניצוצות מה שמפעיל אותו הוא איך לקחת את הרעיון ולגרום לו לקרות במציאות. וגם היום הוא עובד על כמה יוזמות חדשות בתחום התקשורת שעוד מוקדם לספר עליהן אבל הן משלבות את החדשנות העתידית עם תוכן וזה באמת מאוד מעניין וממלא אותו בשמחה”
שאלנו איך עמותת ניצוצות תורמת לדעתו? והוא סיפר שבכל יום שישי שהוא הולך לבית ספר אחר הוא עצמו חוזר עם ניצוץ בעיניים כל פעם מחדש. לראות אנשים שעוזבים את הפעילות הרגילה שלהם ביום שישי במשך 4 פעמים ומגיעים בהתנדבות לבית ספר מפתיע ומרגש כל פעם מחדש וכשרואים אנשים עם ניצוצות בעיניים זה מדבק. זה אמנם קלישאה אבל לתת מעניק למי שנותן הרבה מאוד גם. עדיין מוקדם לומר איך הפעילות של העמותה ב 7 שנים תרמה לחברה כולה ובקרוב יתחיל מחקר חיצוני שיבדוק את התלמידים שהשתתפו במחזור הראשון של הפעילות אבל האמת היא שכשמדברים על חינוך מדברים על תהליך שלא תמיד אפשר לראות את הפרות שלו בכלל ובטח לא בפרק זמן קצר. מה שכן, יש הרבה בתי ספר שממתינים ומעוניינים להפעיל את הפרויקט אצלם והשנה גם העמותה התחילה לקבל מימון ממשרד החינוך מה שמראה שהיא בדרך הנכונה. אני יכולה להגיד שהסקתי מזה שהוא עצמו מאוד נהנה וגאה בניצוצות.
לדברי אורי “זה שיש הרבה אנשים שבאים בהתנדבות כל שישי ומעבירים את הניצוץ שלהם זה החדשות הטובות מבחינתו. וגם מהצד של הילדים אפשר להגיד שהם מאוד נהנים מזה, אבל מעבר להנאה, התקווה שלו היא שזה יגרום לנו לשאול מה הניצוץ שלנו ושלא משנה מאיזה בית אנחנו, אחרי שנפגוש את האנשים השונים כשלכל אחד מהם ניצוץ משלו, נדע קודם כל, שאפשר לחיות עם ניצוץ בעיניים. ובשאיפה נדע לשאול את עצמנו מה הניצוץ שלנו וללכת בעקבותיו. אני יכולה להעיד שאני מאוד נהנית בפעילות בניצוצות ומאוד ולומדת דברים חדשים ויודעת שאני רוצה לכתוב עוד כתבות טובות.
