לפני כמה שנים טובות הייתי בהרצאה. זה היה לפני כל כך הרבה זמן שאני אפילו לא זוכר מי היה המרצה ועל מה הייתה ההרצאה אבל המרצה אמר משהו שאני לא אשכח לעולם!
(זה באמת מדהים מה אנחנו זוכרים)
הוא דיבר על ניסוי חברתי. הניסוי היה (אל תתפסו אותי במילה) משהו בסגנון הבא:
ניגשו לנהג מונית שירות (הוא לא ידע שמדבור בניסוי) ושאלו אותו לגבי יום העבודה שלו… מאיפה הוא נוסע, כמה זמן כל נסיעה וכו’
הוא ענה שהוא קם כל בוקר ב7:00 אז עולה על המונית שירות ונוסע מתל אביב לירושלים, יש לו 4 עצירות בדרך. הוא מגיע לירושלים ואז יש לו הפסקה של חצי שעה ואז הוא חוזר בחזרה לתל אביב עם 4 עצירות בדרך. יש לו עוד חצי שעה הפסקה ואז נוסע שוב לירושלים וחוזר חלילה 5 פעמיים ביום
שאלו אותו כמה הוא מרוויח בממוצע לחודש…
ואז שאלו אותו האם הוא היה רוצה תוספת תשלום של 3,000 ₪ לחודש על אותה העבודה בדיוק… כמובן שהוא אמר “כן, אבל מה הקאצ’?”
אמרו לו שהוא חייב לעשות בדיוק מה שהוא עשה עד עכשיו, כלומר לצאת מתחנת תל אביב לירושלים ולעצור בכל התחנות ולעשות בדיוק את מה שהוא עושה כל יום, אבל, שאסור לו להעלות נוסעים. כלומר שיעשה את אותה העבודה בדיוק אבל בלי נוסעים.
הוא אמר להם “ברור שאני מוכן לעשות את זה בתמורה לתוספת של 3,000 ₪ בחודש.”
והניסוי החברתי יצא לדרך…
ביום הראשון הנהג נסע כרגיל, מבסוט שיש לו שקט, שהוא לא צריך לאסוף נוסעים ולהוריד נוסעים, וכאב ראש ובלבולי מוח.
ביום השני, שוב הוא היה מבסוט ורק חשב על התוספת בשכר ועל הקלות שבה הוא הולך להרוויח עוד 3,000 ₪ בחודש.
ביום השלישי הוא כבר התחיל להרגיש תחושת אי נוחות
ביום הרביעי הוא הוא כבר התחיל להרגיש שהוא עשה טעות שהוא הסכים לזה…
ביום החמישי הוא התקשר לחבר’ה שהציעו לו את העסקה וביקש להפסיק. הוא ביקש לחזור לאסוף ולהוריד נוסעים ללא התוספת של ה3,000 ש”ח.
מה אנחנו יכולים ללמוד מהניסוי החברתי הזה ואיך זה קשור להומור?
הדבר הראשון והחשוב ביותר שאפשר ללמוד מהניסוי הזה הוא שאנחנו, בני-אדם, אנחנו יצורים חברתיים. אנחנו במהות שלנו, בDNA שלנו, בהוויה שלנו – צריכים (לפעמים גם רוצים ?) להיות עם אנשים אחרים. חשוב לנו להיות חלק מתוך קבוצה חברתית, חלק מתוך חֶבְרָה וחלק מתוך קהילה שאנחנו יכולים לבסס את המעמד שלנו ואת הערך שלנו בתוכו. כלומר, אותו נהג היה לו חסר מאוד להיות חלק ממשהו חברתי גדול ממנו. היה חסר לו להיות עם אנשים והייתה חסרה לו האינטראקציה האנושית הזאת, יותר מאשר תוספת משמעותית (ביחס למשכרות שלו) של כסף לכיס.
הדבר השני (ולא פחות חשוב) הוא שחשוב לנו להרגיש חשובים. חשוב לנו בתור בני-אדם שאנחנו תורמים ומוספים ערך לסביבה ולאחרים. אפילו אם מדובר על ערך קטן ביותר, חשוב לנו לדעת שעשינו משהו מועיל. אפילו שמדובר על שירות שניתן בתשלום במקרה הזה, ולא מדובר על התנדבות מלאה מטוב ליבו של הנהג, עדיין חשוב לו לדעת שהוא “עזר” לאנשים להגיע ממקום מסוים ליעדם, ושהוא נתן להם ערך אמיתי שאכן היה שווה כסף, זמן ואנרגיה. חשוב לנו להרגיש חשובים ובעלי משמעות.
השאלה הנוספת המתבקשת היא: “אוקי, אבל איך זה קשור להומור?”
אז התשובה לכך היא פשוטה – הומור הוא חלק מאוד מאוד גדול וחלק מאוד מאוד חשוב בכל מה שקשור לאינטראקציה חברתית ולתקשורת הבין-אישית שלנו. הומור זה לא רק בדיחות וצחוקים, זה גם החיוך, המילה הטובה, והרגש החיובי שאנחנו נותנים ואמורים לתת אחד לשני בתוך החברה והסביבה בה אנחנו נמצאים.
כשאני מדבר על הומור, אני מדבר על גישה, על פילוסופיה ועל דרך חיים. הומור כשהשקפת עולם זאת היכולת לראות את הצד מצחיק של החיים ולקחת את החיים באופן הומוריסטי. זה החיוך שאנחנו יכולים לתת, והמילה הטובה והאושר שאנחנו יכולים להסב לאחרים. זאת האדיבות שאנחנו יכולים שאנחנו יכולים להפגין וזאת תחושת השייכות שאנחנו יכולים לתת.
זה יותר חשוב מכסף! או לפחות יותר חשוב מתוספת של כמה אלפי שקלים בחודש ?
“מסכימים איתי? לא מסכימים איתי? אשמח לדעת ולשמוע מכם, תודה רבה ? אני מזמין אתכם להירשם לערוץ היוטיוב שלי, ערוץ שמוקדש כולו להומור והשראה. נתראה שם…
או ליצור קשר ישירות:
שי גלבר 0522-289298 / [email protected]/ www.shaigelber.com
