מאת: שירה רודרמן, מנכ”לית קרן משפחת רודרמן-קרן יהודית אמריקאית בעלת חזון חברתי מובהק וכן עקרונות לשימור ערכי היהדות ארה”ב בעלת עקרונות חברתיים, הנחיצות באופטימיות ופעולות אקטיביות למען עולם שוויוני, הגון וערכי.
רשימות אנשי השנה נראות תמיד לא קשורות לחיינו. בפעילות הציבורית שלי, במאבק המתמשך לנגישות ולשילוב אנשים עם מוגבלות, אני פוגשת כל הזמן אנשים עם כוחות יוצאי דופן. אבל למרות ההשראה שהם נותנים ועל אף המלחמה שלהם נגד כל הסיכויים, יש סיכוי קלוש שיכנסו לרשימות השנתיות. התקשיתי לצמצם לארבעה נבחרים, אבל אלה אנשי השנה שלי ל2021, הגיבורים של ישראל היפה.
איש השנה בטלוויזיה
צלם וידאו ופעיל חברתי
בני אופיר (51), הוא ממובילי המחאה לייצוג הולם ושילוב בתעשייה הקולנוע והטלוויזיה הישראלית. לפני השירות הצבאי עבד בפוטו חנין בחיפה והתאהב בתחום. לאחר רומן קצר עם עולם הבישול, בחר לעבור קורס צילום, עריכה והפקה. הוא סיים אותו בהצטיינות וצילם סרט תיעודי על צייד הנאצים טוביה פרידמן.
בני, המתגורר עם אשתו בחיפה, רק רוצה לעבוד. אבל במשך השנים קיבל בעיקר תשובות שליליות. אדם אחר היה מרים ידיים, אבל האכזבה מהישיבה בבית רק חיזקה את ההחלטה שלו להילחם למען שילוב אנשים עם מוגבלות בתעשייה.
המוגבלות הקוגניטיבית של בני מאיטה את תנועותיו, אבל לא פוגעת בכשרון שלו או בנחישות יוצאת הדופן שהוא מפגין. מדי יום, הוא כותב לכל אחד מהגורמים בתחום, לאיגודים, למפיקים ולפעילים. את הקמפיין שלי לנגישות לאנשים עם מוגבלות בסרטים התחלתי בהוליווד. כשפרסמתי פוסטים על כך, הוא תמיד הוסיף תגובה ושאל מתי המהלך יגיע גם לישראל.
בסופו של דבר, ההתמדה שלו ניצחה וכולנו נרתמנו למהלך גם בישראל. בני גייס יוצרים רבים, נפגש עם הוועדים המנהלים של האקדמיה לקולנוע ושל שח”ם וסייע להקים פורום מיוחד לנושא, שגם אנחנו נוטלים בו חלק מטעם קרן רודרמן. ההישגים של הקמפיין הציבורי מרשימים: האיגודים נלחמים לצידנו, ארבע מבין חמש חברות ההפקה הגדולות בישראל כבר חתמו על אמנת השילוב, שר התרבות חילי טרופר התחייב להקצות משאבים והוקם מאגר של א.נשים עם מוגבלות המעוניינים ומוכשרים לעבוד בתעשייה. לאחרונה בדקנו בסקר את דעת הציבור לגבי נגישות בקולנוע וטלוויזיה, והוא איתנו באחוזים ניכרים. מי שנאבק ומתמיד קוצר פירות.
איש השנה בספורט
מחמוד חמוד
מורה לחינוך מיוחד, מאמן ריצה
מחמוד חמודה (29) הוא בעל תואר שני בייעוץ חינוכי, חבר בוועד הניהול של עמותת יד ביד לעיוורים ופעיל באגודה למען העיוור. הכרנו במאבק להנגשת האוטובוסים הבין עירוניים של לינק 20, שכדאי לציין שהשנה הביא לכך ששישה מיליון ₪ מתקציב משרד התחבורה יוקצו להנגשת אוטובוסים.
מחמוד, שגר בבועינה נוג’יידת שבגליל, היה בילדותו כדורגלן והתעוור במהלך משחק. כששמע על פעילות עמותת על”ה וקבוצות הריצה המשותפות לעיוורים ולא עיוורים, היה נחוש להקים קבוצה כזו בחיפה. כיום זו הקבוצה הגדולה מסוגה בארץ, עם 30 רצים ורצות שבחודש האחרון רצו במרתון טבריה ובחצי המרתון במעיליא. המייחד את הקבוצה שהקים מחמוד היא שחברים בה יהודים וערבים.
מחמוד מנהל את הקבוצה בהתנדבות, מגייס פעילים, רושם לתחרויות, ואם צריך, משמש כמאמן. החברים והחברות נפגשים פעמיים בשבוע לריצה ספונטנית או לשיחה. מחמוד אוהב להגיד ש”ריצה היא דרך חיים” ומספר שלמרות שהוא איש מרתון הוא לא שכח את הקשיים של תחילת הדרך. היום מחמוד מאמן רצים רואים למרתונים. יש יותר איש השנה מזה?
אשת השנה בספרות
תמי אסולין
משוררת, רקדנית, מורה
תמי אסולין (51) היא דמות מעוררת השראה, ששולחת ידה כמעט בכל שדה של תרבות ונותנת תקווה לרבים. תמי, המתגוררת עם משפחתה בחולון, היא חרשת מלידה וחברה בלהקת קול ודממה, שבה חברים חרשים לצד שומעים. היא פרסמה שלושה ספרי שירה, שהאחרון שבהם יםFA (הוצאת מעין) הוא הספר הראשון בעברית בתחביר שפת הסימנים FA, הרווחת בין החרשים, אך במשך שנים נאבקה על מקומה מול שפת שס”י (שפת סימנים ישראלית) הממסדית.
הספר יוצא הדופן זכה לתגובות משבחות רבות ולסיקור נרחב והעלה את המודעות לתרבות החרשת בישראל, שיש לציבור השומע מה ללמוד ממנו. תמי גאה להיות חרשת, ולא מעוניינת במכשיר שמיעה. היא מעין בולדוזר תרבותי של איש אחד, מארגנת יוזמות בתחומי הקולנוע, האמנות, הספרות והמחול, משתפת פעולה עם שלל יוצרים, ומופיעה בעולם במופעי פרפורמנס בפסטיבלים כדי להגביר את התודעה לעולם השקט וליצירתיות המבעבעת בו.
איש השנה בתחבורה
אביחי שלי
יועץ פיננסי ומרצה
אביחי שלי, (37), בעל תואר במנהל עסקים מאוניברסיטת בן גוריון, היה ממקימי פורום התחבורה הציבורית בנגב המערבי. כעיוור וכבד שמיעה השתתף לפני שנתיים במירוץ לשוויון, קמפיין של לינק 20 להנגשת התחבורה הציבורית, ולפני כשלושה חודשים פתח במאבק מעורר השראה (יחד עם ירון סמימי וטל סיגרון) נגד ההחלטה להפסיק את הרכבות הישירות מבאר-שבע לתל-אביב בקו הנגב המערבי.
לכאורה זהו מאבק של כל הציבור בנגב המערבי, אבל אביחי דאג לספר בכל אולפן על הבעיה המיוחדת של אנשים עם מוגבלויות כשצריך להחליף רכבת באמצע. אביחי נוסע כבר 20 שנה לתל אביב וטוען שאיחור קל יכול להסתיים ב-40 דקות נוספות של עיכוב בדרך לעבודה. בנוסף, דאג להזכיר כי ישנם אנשים בכיסאות גלגלים או קשישים שהולכים לאט שעבורם לא מדובר בשינוי קטן.
אביחי ושותפיו למאבק גרמו לציבור להבין כי מדובר במכה אנושה לפריפריה. הם ארגנו את תושבי האזור, התראיינו בכל כלי התקשורת, החתימו אלפי תומכים ורתמו את ראשי הרשויות למאבק עד הניצחון המתוק. הרכבות הישירות המשיכו לנסוע. אביחי יכול ללמד את כולנו איך עושים מאבק
שירה רודרמן היא פילנתרופית ופעילה חברתית ישראלית-אמריקאית, המכהנת כמנכ”לית קרן משפחת רודרמן, הקרן פועלת למען שילובם של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים והחברה ולחיזוק הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית.
.
