אנחנו נוטים להבטיח הבטחות:
“אני מבטיח לך שיהיה בסדר”
“אני מבטיחה לך שיהיה טוב”
“אל תדאגי, אני מבטיח לך שהדברים יסתדרו”…
יש בה במילה הבטחה סוג של בטחון שהיא נותנת לנו, בטחון חיצוני- אתה מבטיח לי,
זה משהו שאתה נותן לי ואני נאחזת בזה , סומכת עליך שתקיים את דברייך ותעמוד במילה ושהדברים יקרו כפי שהבטחת… תולה בזה תקוות.
אבל אז מגיעים הבלתי מתוכננים, ולפתע דברים משתנים, וקורים אירועים שלא שיערנו או חשבנו עליהם, כי כלום לא קבוע ובעצם אין בידינו להבטיח שום דבר כי אנחנו לא באמת יודעים.
הדבר היחיד שאנחנו בעצם יודעים בחיים (חוץ מזה שכולנו נסיים את חיינו פה בשלב כלשהוא☺) זו העובדה שאנחנו לא יודעים…
ולכן שאנחנו מבטיחים עלינו להיזהר, כי דברים קורים, יש שם בחוץ המון בלתי צפויים, שום דבר לא באמת בטוח ולכן אי אפשר באמת להבטיח משהו למישהו.
גם לעצמנו רצוי לא להבטיח הבטחות כי כאשר ההבטחה לא מתממשת כאב הלב, האכזבה, השיפוטיות והביקורת שלנו מתעצמים…
וכן זה מערער אותנו, יוצר חוסר בטחון ופחד כי אם אף אחד לא יכול להבטיח לי ששום דבר לא יקרה ושיהיה בסדר אז מה נשאר?
על מה אסתמך?
מאיפה אשאב את הכוחות והשקט הפנימי להתנהל בבטחה בעולם??
במילה הבטחה טמונות עוד מילים, שמתם לב?
אחת מהן היא המילה בטחון, בטחון שנובע לא מכך שמישהו הבטיח לי שיהיה בסדר, אלא בטחון מכך שאני מסוגלת להיות בקבלה ולסמוך על עצמי שלא משנה מה יקרה, אני אעבור את זה .
יהיה בסדר כי אני בוטחת בעצמי שאדע להתמודד ולסדר את זה כך שזה יהיה בסדר עבורי…
אז רצוי ומומלץ לא להבטיח הבטחות,
לשאוף? כן
לרצות, להשתדל ? כן
להאמין? כן.
להבטיח? פחות…
זוהי הזמנה לעבור מ”הבטחה” ל: “בטחון” – לסמוך על עצמנו ועל אחרים שהם בטוח יעשו כל שיראו לנכון ברגע נתון, ונבטח בעצמנו שנדע להתנהל ,להתמודד, להתבונן ולהיות בקבלה עם כל מה שיבוא…
אין ספק שללמוד לבטוח בעצמנו זה תהליך, זו עבודה אבל זה משהו שכן יכול לתת לנו יציבות ובטחון אמיתי בחיינו.
וגם זה,
בלי הבטחות☺.
