//קעקועים מעוררי השראה//פרק שישי בסדרה-חלק ה’
//”הקעקועים של מאיה”- פרויקט לזכרה // סיפורן של בחירות מעוררות השראה
פרויקט “הקעקועים של מאיה” נולד לזיכרה של מאיה ווישניאק שנרצחה בגיל 21 על ידי בן זוגה בשנת 2020.
הפרויקט מפגיש בין הסיפור של מאיה לסיפורם של אנשים שבחרו לקעקע על גופם ציורים שמאיה ציירה ובכך למעשה מייצר נקודת חיבור בין מסעות, בין סיפורים, מה שהופך אותנו לרקמה אנושית אחת.
יצאתי לחקור מה הניע את הבחירה הזו ואיפה הייתה נקודת החיבור בין הסיפורים.
מוזמנים להצטרף לסיפורים שמאחורי הבחירה מעוררת ההשראה הזו של לקעקע את הציורים של מאיה.🌹
//להיות שם בשבילה// הסיפור של רז
רז, צעירה בת 19 וחצי, נמצאת במכינה לפסיכולוגיה, ומספרת שהתחילה להתקעקע בגיל 17 וחצי.
המפגש של רז עם הסיפור של מאיה מגיע ממקום של רצון לתמוך, רצון לשאת את הזיכרון , לדבר ולספר אותו, אותו כדי שלא ישכח.
את ממש צעירה, מתי התחלת להתקעקע ?
“מבחינתי”, מחייכת רז, “רציתי להתקעקע ברגע שההורים שלי יסכימו, כמה שיותר מוקדם.
בגיל 14 וחצי התפרצה אצלי מחלת הזאבת (לופוס) שזו מחלה אוטואימונית (מחלה שבה המערכת החיסונית מייצרת נוגדן נגד הגוף עצמו).
התחלתי לקחת תרופות ולטפל, מה שיצר מצב שרק בגיל 17 וחצי הייתי מאוזנת ואז הרופאה שלי אישרה שאני יכולה להתקעקע, ברגע שקיבלתי את האישור עשיתי את הקעקוע הראשון.
מאז במשך שנתיים עשיתי כבר 18 קעקועים, ועד שהרופאה לא תגיד לי להפסיק אני אמשיך”
מה הצורך שיש לך במקום הזה?
“אני ממש אוהבת את הקונספט”, מסבירה רז, “זה משהו לתמיד, נצחי, ואני אוהבת את הציורים על הגוף, הם מספרים סיפור, הופכים אותי למיוחדת, זה דברים שהם רק שלי. אני אוהבת את הרעיון הזה של להפוך את הגוף לקנבס, זה מהמם בעיניי”
ולפרויקט “הקעקועים של מאיה” איך הגעת והתחברת ?
“מאיה ווישניאק” מספרת רז, “היתה בערך בגיל של אחותי והרצח שלה קרה אחרי תקופה שהיה בה זמן שיא כזה של רציחות אכזריות. מבין כל אלו שנרצחו באותה תקופה היא היתה הכי צעירה מכולם, היא לא היתה נשואה ולא היו לה ילדים, היא נרצחה בעצם על ידי מישהו שהיה בן הזוג שלה באותה תקופה, לא בעלה.
אני זוכרת את הסיפור שלה ממש טוב, והיה שם משהו שהרגשתי שערער אותי .
כל הזמן דיברו עליה, ההורים שלה, אחותה , על איזה בנאדם עם משמעות היא היתה וכמה עשיה היתה שם, ואני הרגשתי מסביב שכאשר מדברים על נשים שנרצחו, אז מדברים על הנישואים שלהן, או על איזה אמהות הן היו ובגלל שמאיה היתה צעירה ,לא נשואה ובלי ילדים , אז ממש דיברו פשוט עליה.
המשכתי לעקוב אחריה כי היא היתה מיוחדת בנוף של מה שהיה וזה פשוט הרגיש לי ממש מקביל לבחורה בגילי, הרגשתי שיש הכי הרבה מידע עליה כבנאדם.
כיוון שעקבתי אחרי הסיפור שלה הגעתי לעמוד של “לשנות דברים לטובה” שהמשפחה פתחה לה, וכשעלה הפרויקט זה היה לי ברור ישר שאני רוצה קעקוע כזה וגם ידעתי איזה מבין הציורים”.
מה חיבר בינך לבין הציור הזה דווקא ?
“הוא ישר בלט לי לעין” אומרת רז, “הוא מיוחד בעיניי. זה מעגל מאוד עדין וזה פשוט תפס אותי.
בחרתי לקעקע אותו על היד, באזור המרפק”
למה דווקא על היד ?
“קודם כל”, מסבירה רז, “קעקועים שאני בוחרת לקעקע על הידיים אני בוחרת ביותר דגש, משתדלת, כי הידיים זה משהו שרואים כמעט תמיד, וכאשר את שמה קעקוע בכזה מקום זה מודגש ונוכח ותמיד ישאלו עליו, ובאמת לא היה כמעט מישהו שלא דיבר איתי עליו.
אצלי זה פשוט גם התאים מבחינת המעגל סביב המרפק.
ומה את אומרת ששואלים?
“אני מספרת מה קרה ועל הבחירה שלי ועל הפרויקט, זה ממש חשוב לדעתי שמנציחים אותה ככה”
ואיפה את רואה את החיבור שלך ושל מאיה, מה במקום הזה היה חשוב לך בחיבור לפרויקט ?
“זה פשוט איך שתיארו אותה” עונה רז, “מה שאמרו עליה ועל הציורים שלה. תראי, הבחורה הזאת היו לה חלומות, אני לא יכולה לעזור לה להגשים אותם כי היא לא פה, אבל רק להסתובב ולספר עליה זה המינימום שאני יכולה לעשות בשבילה.
זה בעצם סוג של לשאת את הזכרון שלה גם מבלי להכיר אותה”.
אם היית צריכה לתת לזה שם, או מסר שאת נושאת עליך בתוכו ?
“ממממ”, מהרהרת רז, “מה שעולה לי זה תמיכה.
הלוואי שזה לא היה קורה ועם כמה שאני מחוברת לקעקוע ואוהבת את עצמי על שקעקעתי אותו אבל הלוואי שלא היה אותו, אבל אם כבר יש אז לדעת להוציא מדברים קשים את הטוב שלהם.
כל פעם שהייתי רואה עוד אנשים שעושים קעקועים של הציורים של מאיה ומעלים את זה לרשתות ומספרים, זה היה משמח אותי ממש.
זה חשוב שיש אנשים שהולכים בעולם עם סיפור של בחורה שלא איתנו יותר וקרה לה משהו קשה וזה מדהים שלעוד אנשים זה חשוב וקריטי.
אני יודעת שזה רק קעקוע אבל זה מרגיש לי אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי”…
סיפרת לי גם ששינית לאחרונה את הקעקוע , נכון ?
“כן, הוספתי ענפים , הרחבתי אותו”, מחייכת רז, “לפני חצי שנה.
הרגשתי שאני רוצה שיהיה בו עוד משהו, משהו משלי, רציתי שיהיה לו יותר נפח ושהוא עוד יותר בלתי ניתן לפספוס, ממש חשוב לי שלא יפספסו אותו. אני רוצה שאנשים ישאלו, שאוכל לספר, זה המעט שאני יכולה לעשות”.
🌹🌹🌹
הסיפור של רז מלמד עד כמה הסיפור של מאיה נוגע בכולם, בכל גיל, בכל מקום ובכל דרך ויש לכל אחד מאיתנו את היכולת הזו לעשות צעד קטן כדי לתמוך בפרויקט ולהיות חלק מאותו מרקם אנושי חי ששומר על הזיכרון של מאיה ועל העשיה המשמעותית שהפרויקט הזה בא לקדם בעולם, עשיה שמגשימה חלומות גם של מישהי שכבר לא איתנו יותר….
מוזמנים להכנס לאתר – הקעקועים של מאיה – מאיה ווישניאק (mayawisniak.co.il)
