“זכור שאין דבר יציב בחיי אנוש. לכן, המנע מגאווה בעת רווחה, ומדיכאון בעת רזון.” סוקרטס
חברה טובה אמרה לי הבוקר שהחזרה לשגרה שכולנו מרגישים יכולה להיות מסוכנת למי שלא יביא בחשבון אפשרות שעוד לא מדובר בשגרה. ואז פטפטנו קצת על העניין הזה של שגרה- הרי בכל השנה האחרונה השגרה של כולנו הייתה אי יציבות אחת גדולה ומתמשכת. הרבה פעמים הצורך הגדול הזה שלנו ביציבות בכל מחיר מפריע לנו למצוא דברים חדשים ואפילו מכניס אותנו להיסטרייה.
פעם אמא שלי שאלה אותי אם לא עדיף לי להיות שכירה ולא עצמאית? שאלתי אותה למה היא שואלת אז היא ענתה לי שכשכירה יש לי יותר יציבות. ואני שמכירה גם את העבודה כשכירה וגם את העבודה כעצמאית עניתי לה: “יציבות לא מגיעה ממקום העבודה היא מגיעה מבפנים. גם בעבודה כשכירה יכולים לפטר אותי או להערים עלי קשיים- הפחד מפני פיטורים קיים בכל מקרה והוא זה שמכניס את חוסר היציבות”.
הנקודה החשובה ממש כמו שהחברה שלי ענתה היא לזכור שהכל זמני בכל מקרה- לא כדי לקלקל את השמחה- אותה צריך לחוות במלואה ולנצל כל רגע של חופש אבל לזכור שהוא כמו הכל זמני.
הידיעה הזו שהכל זמני עד כמה שזה יכול להישמע מוזר, מכניסה לחיי המון יציבות. ומעבר לזה היא גם שומרת עלי עם הראש על הכתפיים. יש הרבה משפטים שמדברים על הנושא של הזהירות מעודף בשמחה – אל יתהלל חוגר כמפתח/ לא לעולם חוסן וכד’ אבל דווקא המשפט הזה של סוקרטס שנחשב לחכם באדם עושה לי את זה יותר.
הוא מדבר על האיזון בכל מצב- ועל האחריות של כל אדם לדאוג לעצמו לא להגיע לקצוות – לא לגאווה ולא לדיכאון – כי הכל זמני.
בתמונה הראשית ציור של ויקי שמואלי אשר מוצגים כרגע בתערוכה במגדל וי טאואר באמצעות פרויקט נויה אומנות ישראלית
