//קסם ההתרחשות//
הַצְּמָחִים מִצְטַמְּחִים לָהֶם מֵעַצְמָם
עוֹנוֹת הַשָּׁנָה כְּאִלּוּ מֵעַצְמָן מִתְחַלְּפוֹת
בעיִתּוּי הזְמַן הַמְּדֻויָּק לָהֶן
בְּלִי מַאֲמָץ
בְּלִי מַחְשָׁבָה
זֶה פָּשׁוּט קוֹרֶה
מלכשעצמו….
מְנַסָּה לְהַטְמִיעַ אֶת הַהֲבָנוֹת הָעֲמֻקּוֹת הָאֵלּוּ
בְּתוֹכִי…
לִלְמֹד לְשַׁחְרֵר אֶת הַלַּחַץ הַפְּנִימִי
לְמַשְׁמָעוּת , לַעֲשִׂיָּה, לִתְהִלָּה
לַגְּאֻלָּה
לִסְמֹךְ עַל זֶרֶם הַחַיִּים ,
לִהְיוֹת בְּנוֹכְחוּת בְּכָאן וְעַכְשָׁיו
לִסְמֹךְ שֶׁהַדְּבָרִים יִקְרוּ
בָּרֶגַע הַנָּכוֹן
בַּזְּמַן הַנָּכוֹן
בָּאֹפֶן הַנָּכוֹן
וְלֹא רֶגַע אֶחָד קֹדֶם
הַצְּמָחִים לֹא מִסְתַּכְּלִים לַשָּׁמַיִם וְאוֹמְרִים בְּלִבָּם: “לשם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׁאוֹף”
הֵם פָּשׁוּט בְּנוֹכְחוּת שְׁקֵטָה בְּתוֹךְ קִיּוּמָם
הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר מוֹבִילִים אוֹתָם כְּלַפֵּי מַעְלָה
כָּךְ גַּם אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת
לִצְמֹחַ לָאוֹר, לְשַׁמשׁ
לְהִצְטַמֵּחַ כְּאִלּוּ מלכשעצמי
לְלֹא מַאֲמָץ
לְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּת
לִסְמֹךְ עַל זֶה שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת
הַגְּאֻלָּה
הַהִתְרַחֲבוּת
תָּבוֹא
כְּשֶׁתָּבוֹא
אֵיךְ שֶׁתָּבוֹא
**
יש משהו בחילופי העונות שמזמין אותנו להתבוננות פנימית.
אנחנו בדיוק בימים האלו של תחילת חודש מרץ, תחילתו של אביב.
השדות ירוקים, ושאנחנו זוכים לימי שמים כחולים אנחנו יכולים להתפעם משמש, פריחה, צבעוניות ושפע של גוונים שמעוררים התרגשות.
שעומדים מול הנוף מבינים שיש משהו בקיום הזה שהוא גדול מאתנו, לא משנה איך תקראו לו, הטבע מייצג את העוצמה הגדולה וטומן בתוכו את זרעי האמת של היקום.
רק להתבונן בכל היופי הזה בחילופי העונות מעורר השתאות איך הכול קורה מעצמו מבלי שנאיץ בו…
אף אחד לא מודיע לטבע שהגיע הזמן לפנות את המקום מחורף – גשם וקור לאביב -פריחה וצמיחה, הדברים פשוט קורים מעצמם, משהו שם יודע שהגיע הזמן.
הגיע הזמן לשחרר התכדררות פנימה וכירבול של חורף ולתת לזרעים לבקוע ולצמוח.
ממש כמו בטבע, גם בתוכנו, אם זרענו, יגיע הרגע והעיתוי המדויק שהדברים יפרחו, פשוט כי הגיע זמנם…
ברגעים של דכדוך או יאוש וחוסר אושר, מספיק להתבונן בטבע ולהבין שיש פה כוח חיים גדול שנועדנו לזרום בתוכו בקצב וזמן טבעיים אם רק נאפשר לעצמנו.
אז ממש עכשיו בשולי האביב ,שמתחיל לבצבץ בין הטיפות, קחו את עצמכם לכל מקום בטבע רק כדי לנשום קצת חיים.
עיצרו לרגע לשאול:
מי או מה מאיץ בנו?
באיזה מירוץ אנחנו?
האם אנחנו מסוגלים להמתין ולסמוך שדברים יקרו בזמן הנכון ?
האם אנחנו מרשים לעצמנו מדי פעם לעצור לנשום?
פשוט לא לעשות כלום ולהתבונן בטבע סביבנו, לראות איך הכול מתחיל לפרוח ופשוט להתפעל.
דברים יתחילו לקרות, ככה מעצמם, פשוט כי הם יודעים שהגיע הזמן, ללמוד מהטבע זו הזמנה לסמוך גם על הטבע האנושי שלנו שדברים קורים בזמן הנכון ומתחילים לצמוח, פשוט כי הגיע הרגע…
