טור דעה אופנה איטית/רמה דוידזון
אין לי מה ללבוש, את בוהה במדפי הבגדים העמוסים בארון שלך ופולטת אנחת יאוש. כמה פעמים פתחת את ארון הבגדים ואמרת: “די, יש לי כל כך הרבה פריטים שאני לא לובשת… שמנתי, רזיתי, שקניתי סתם, קיבלתי במתנה….”כל כך הרבה בגדים שיושבים מיותמים בארון ועד לפני כמה שנים גם אני הייתי כמוך.
אמרתי לעצמי, בטוח שיש דרך אחרת, בטוח שאפשר לעשות משהו עם כל הבגדים האלה שיושבים סתם, באלפי ארונות ברחבי הארץ. התחלתי לחקור את נושא צריכת אופנה וגיליתי שכל הקונספט של אופנה יד שניה ואופנה איטית הולך ותופס תאוצה יותר ויותר. עוד ועוד אנשים מצטרפים לצריכה חכמה יותר ואיכותית יותר של בגדים ואביזרים שבסופו של דבר תורמת לאיכות הסביבה ויותר חסכונית לכיס.
האופנה האיטית החלה לצבור תאוצה בשנת 2013 לאחר קריסתו של מפעל “רנה פלאזה” ב2013 בבנגלדש, שם נהרגו אלפי עובדים חלה תפנית חדה בתעשיית האופנה ומותגים רבים החלו להתעניין בחלופות אתיות. מאז בכל שנה מתעצמת המגמה לעודד צרכנים לבחור במותגים מקומיים המקפידים על תנאי ייצור הולמים ושמים בראש מעייניהם את חשיבות השמירה על חומרי גלם איכותיים ומשאבי ייצור טבעיים.
האופנה האיטית שמה את הדגש על היבטים החברתיים של תעשיית האופנה כמו: אתיקה ומוסר, שמירה על הקיים, שימוש במשאבים טבעיים, ייצור בגדים עמידים לאורך זמן, החוצים מגמות אופנתיות, מחזור ושימוש בחומרים ממחוזרים. אני אישית הופתעתי לגלות שיש הבדל בין “אופנה אתית” לאופנה איטית” שכן אופנה אתית היא מושג שהוטמע לאחר התמוטטות המפעל בבנגלדש וזאת שמה דגש על תנאי עבודה, עבדות ילדים ועוד ואילו אופנה איטית הייתה פה לאורך הדרך ונוצרה על ידי מותגים מקומיים, ששמה דגש על ייצור ידני ומסורתי, התואם את התרבות ממנה הם באו.
בשלב מסוים החלטתי שאני לוקחת החלטה אמיצה, עוזבת את עולם ההייטק הטובעני והולכת אחר הלב ומגשימה חלום. מתוך חיבור אישי למיחזור, קיימות ואופנה פתחתי חנות לעודפים ובגדי יד שניה המבוססת לחלוטין על אופנה הישראלית. בחנות אני קונה ומוכרת רק פריטים התורמים לאיכות הסביבה: תיקי קש ובד או חרוזי זכוכית ממוחזרת – לא תמצאו אצלי בחנות פריטים מפלסטיק או עור. הרי אף אחד לא רוצה לרכוש פריט שיתכלה מהעולם בעוד כמה מאות שנים.
את הבגדים והאקססוריז בחנות אני קונה ממעצבות ישראליות שנתקעו עם עודפים משנים קודמות ומנשים שפתחו את הארון שלהן עבורי. במהלך ימי הקורונה, בהם עסקים רבים נסגרו, אני עזרתי באמצעות הבגדים למעצבות ישראלים להמשיך, לעבוד ולמכור.
העיצוב הישראלי עשיר בצבעים, מגוון בבגדים וגזרות ואני מאמינה ובטוחה שכל אחת תמצא פריט לבו שמתאים למבנה הגוף שלה. ובפעם הבאה שתקני בגדים חדשים ותבחרי בפריט מחנות יד שניה או תברחי בבד שאינו מזיק לסביבה – תדעי שעשית טוב לעצמך ולאחרים.
רמה דוידזון
בעלת חנות הבגדים רמה בית לאופנה ישראלית
אופנה מהירה
ב 2013 הוטמע מונח נוסף- האופנה המהירה, שבדומה למזון מהיר מתחקה אחרי טרנדים ומועתקת ישירות ממסלולי התצוגה, מתמחה בייצור המוני, המתאים “לכולם”, ברוב המקרים מחומרים זולים שמזיקים לכדור הארץ ( תעשיית הבדים הפולימריים לרבות הפוליאסטר) והבגדים מאופיינים במחזור שימוש נמוך כלומר הם מתבלים מהר. נציגות האופנה המהירה ואולי אפילו “סופר מהירה” הן זארה, שמייצרת קולקציה כל שבועיים, H&M וטופ שופ. יחד עם זאת ראוי לציין שזארה ומנגו קורצות למגמת האופנה האיטית והתחילו לייצר קולקציות מבדים ממחוזרים.
האופנה בעבר מול האופנה כיום
בימי העבר והכוונה במקרה זה היא למאות הקודמות אופנה הייתה עניין של מעמד ועושר חומרי. כאשר אלו שידם משגת היו מכתיבים את המגמות הרווחות למעמדות הנמוכים. במאה ה-19 האופנה הצרפתית שלטה ביד רמה בהכתבת המגמות וביצירת הגזרות. הייצור נשאר ידני והתוצר יקר. רק במהפכה התעשייתית חל שינוי במגמת הייצור הודות לקיטור וליכולת להפיק יותר באמצעות מיכון- הביקוש עלה בהתאם. יחד עם זאת בשנות ה-60 של המאה הקודמת החלה להתעורר תנועת האיטיות בקול תרועה היפי שקורא להתחבר לטבע, להעדיף חומרים טבעיים ולשמר את הקיים. המהפך ההיפי היה הכל חוץ “מאופנתי”. את ההיפים המשיכו הפאנקים והגוטים בשנות ה 70-80 אבל נפסק בשנות ה-90 בזכות הסכמי סחר וייצור המוני. יחד עם זאת במקביל לייצור ההמוני קמה תנועת האופנה האקולוגית המתכתבת עם ערכים זהים לאופנה האיטית.
אז נעים מאוד, אם עוד לא הצגתי את עצמי שמי רמה, ואני אוצרת אופנה ישראלית איכותית ומוכרת אותה במחירים הוגנים, המאפשרים לכל הצדדים לצאת מורווחים, אשמח שתצטרפו למגזין שלי ותוכלו להתעדכן באירועי מכירה של אופנה איכותית ששומרת על העולם.