מעבר לעובדה שהחום הגדול של הימים האחרונים והימים שעוד לפנינו מקשה על ההתנהלות בחוץ, אחד החששות הגדולים שנלווים לחום הוא הסכנה של שכחת הילדים ברכב שגובה מחירים כבדים מאוד. ובדיוק כדי למנוע את זה, ארבעה סטודנטים בשנה ג’ ללימודי מדעי המחשב מאוניב’ אריאל פיתחו פיתוח טכנולוגי מבוסס התנהגות ולא תלוי אביזר שמאפשר מניעה גם בנהיגה ברכב אחר, במסגרת פרויקט הגמר שלהם.
לדברי אלכסנדרה פישמן: “הנחה העיקרית שלנו לפני הפיתוח היא הסחות הדעת הרבות שקיימות במציאות של היום, בין אם זה טלפון שבדיוק התקשרו אליך ומסיט את דעתך או ילד נוסף קצת יותר מבוגר מהפעוט שקפץ מהרכב ורץ לכביש והדעת הוסחה. אף הורה לא רוצה לשכוח את הילד שלו ברכב מן הסתם, אז המטרה שלנו הייתה לנסות לעזור להקנות הרגל הכרחי של הסתכלות למושבים האחוריים בעת יציאה מהרכב.”
הפיתוח המוצע אינו עוד פתרון שגרתי למניעת התופעה המסוכנת. רוב הפתרונות הקיימים כיום בשוק לצורך כך, תלויים באביזר מסוים אשר מצוי ברכב או נישא על הנהג/ת. לפיכך במידה והנהג/ת מצויים ללא האביזר האמור, או נוהגים ברכב אחר בו לא מותקן ההתקן שאמור למנוע שכחה – הסיכון לשכחת ילדים עלול אף לעלות (היות והנהג/ת עלולים לפתח תלות באביזר/התקן והאחריות האישית פוחתת).
יחד עם אלכסנדרה, עבדו יחד על הפיתוח גם ארבל נתן, אינה יעקובוב ואלעד מוצני שבהנחייתו של ד”ר עמוס עזריה ,שיצרו לבסוף אפליקציה ייחודית מבוססת אנדרואיד אשר מזהה באופן אוטומטי מצב של הפסקת נסיעה (זאת באמצעות חיבור לבלוטות’, מערכת ג’י פי אס ומד תאוצה). האפליקציה נבדקה באמצעות ניסוי מצא שניתן “לחנך” למניעת שכחת ילד/ה ברכב –”ביססנו את היישום על הקניית דפוס התנהגות, כך שהמשתמשים יתרגלו לבדוק בכל פעם עם יציאתם מהרכב: האם השאירו ילד/ה מאחור (גם במקרה שנסעו לבדם).
איך זה בעצם עובד?
“האפליקציה מפנה שאלה למשתמש/ת האם זכר/ה להסתכל לאחור על מנת לבדוק שכחת ילד/ה במושב האחורי עם היציאה מהרכב. הרעיון הוא לתת לאנשים לתרגל את השימוש באפליקציה במשך מינימום של שבועיים כדי להטמיע בהם את ההרגל להסתכל אחורה לפני שהם עוזבים את הרכב.”
איך זה עובד בעצם?
“המשתמש הוריד את האפליקציה, מילא על עצמו פרטים אישיים (גיל,מין,מס ילדים, עיר מגורים ארץ לידה) (חד פעמי) ולאחר מכן יש לו אפשרות ללחוץ על התחל או להתחבר בבלוטוס למערכת המולטימדיה של הרכב ומאותו הרגע האפליקציה פועלת ברקע, ניתן למזער אותה או לסגור את המסך.
היא מקליטה את המסלול של הנהג ולאחר שהנהג הגיע ליעדו וכיבה את הרכב, הוא מקבל התראה כמה שניות לאחר מכן “האם הסתכלת אחורה?” לא ניתן לסגור את הנוטיפיקציה מבלי לענות על השאלה לאחר שהנהג ענה על התזכורת כן/לא המידע שנאסף נשלח אלינו לניתוח”
איך בדקתם את זה?
העברנו את האפשרות לשימוש באפליקציה ל- 15 נסיינים שעשו בה שימוש במשך כשבועיים. לאחר מכן ערכנו ניסוי; הניסוי נערך בזוגות כאשר אחד מצוות הפיתוח ישב בכיסא הקדמי כדי להסיח את דעתו של הנסיין (הנהג), ומשתתף נוסף מצוות המחקר הניח בובת דובון במושב האחורי (המדמה נוכחות של ילד/ה). הבובה הונחה במטרה לבדוק האם הנהג/ת יבחינו בבובה עם היציאה מהרכב.”
הניסוי בוצע הן על קבוצת הנסיינים שהשתמשה באפליקציה החדשה שפותחה והן על קבוצת ביקורת שלא נחשפה ולא השתמשה בה. בזמן הניסוי לא נעשה שימוש באפליקציה החדשה. תוצאות הניסוי: מתוך 15 הנסיינים בקבוצת הביקורת (שלא השתמשו באפליקציה) רק 6 הבחינו בבובה עם צאתם מן הרכב. אולם בקבוצה שהשתמשה באפליקציה החדשה במהלך שבועיים (שגם היא מנתה 15 נסיינים) 10 הבחינו בבובה עם צאתם מן הרכב.
לדברי אלעד מוצני “תוצאות הניסוי מלמדות שבעקבות שימוש באפליקציה חלק מהמשתמשים פיתחו את ההרגל של להסתכל למושב האחורי לראות שלא נשכח משהו באוטו. יכול להיות שאם היינו נותנים למשתמשים יותר זמן עם האפליקציה התוצאות היו משתפרות.”
בנוסף, בהתבסס על הנתונים שנאספו, צוות המחקר השתמש בטכניקות ‘למידת מכונה’ וזאת לצורך איתור קבוצות סיכון, קרי, תכונות מסוימות, כגון סגנון נסיעה ואפיון דמוגרפי, שעשויות להעיד על סיכון מוגבר לשכחת ילד (או בובה) ברכב.
ומה התכניות לעתיד?
“כרגע האפליקציה מוגדרת בתור פרויקט אקדמאי ולא ניתנת לשימוש חופשי. אם בעתיד יהיה לנו ספונסר או שיתוף פעולה מחברה כלשהי נשמח לפתח את הפרויקט עוד.”
