תקופת הקורונה תופסת את כדור הארץ בשלב קריטי גם בהקשר לאיום הגדול על מצב הכדור בהיבט הסביבתי והאקלימי. בעוד יש מי שסבורים כי מגיפת הקורונה היא אחת מהתוצאות הישירות של מיעוט העצים באמזונאס שהוביל לנדידתם של עטלפי הפירות למחוזות חדשים שיתכן ובעקבותיהם פרצה המגיפה , גם המשך החשיפה לזיהום אוויר מתמשך עשויה לסכן את הנדבקים במחלה הרבה יותר מאשר נדבקים החיים באזורים נקיים.
ולכן בעוד הממשלות ממשיכות את מלחמתם בנגיף הקורונה קיימת חשיבות אדירה להמשיך את המאמצים הבינלאומיים לשיפור תנאי האקולוגיה בכדור הארץ. הצעה מסחרית חדשה שנהגתה מתוך הרצון להגדיל את שחזור החיים ומערכות אקולוגיות ימיות המצויות בסכנה, מראה ששיקומן בדרך של הפקת לקחים מהשגיאות שנעשו בתעשייה היבשתית עשויה להביא לקיבוע של כמויות גדולות של CO2 מחוץ לאטמוספירה.
אחד מהתחומים שאליהם נדרש העולם כיום להתייחס הוא תחום החקלאות הימית. הזיהום המתמשך באוקיינוסים ובימים הביא להכחדתם ולצמצום משמעותי מאוד של דגים ומערכות חיים ימיות וצמחיה שחשובה מאוד לאיזון האקולוגי. גז החממה CO2, אשר נמצא בריכוז גבוה מדי באטמוספירה וגורם להתחממות כדור הארץ, מכיל פחמן, שהוא אבן הבניה של החיים. והיות וחלק גדול מהחיים שנוצרים בים (הערכה של כ-50%), מתים ושוקעים לקרקעית, כמות גדולה של פחמן מקובעת בצורה זו.
אם נתניע מחדש את “המשאבה הביולוגית” שתחיה את המערכות האקולוגיות הימיות, ינוצל הCO2 מהאטמוסיפירה וכך נוכל לסייע בצמצום אפקט החממה החשוב כל כך. ובנוסף לחשיבות הסביבתית האקולוגית מדובר גם באספקת מזון – חלבון מן החי שהעולם נדרש כבר היום בפתרונות לחוסר הצפוי העתידי, וכמובן ייצור מקומות עבודה נוספים.
לדברי אילן מנדל- איש הייטק לשעבר ויזם חברתי-סביבתי. שייסד ב-2017 יחד עם פיטר פייקובסקי וטרי מולנר את העמותה הבינלאומית לשחזור האקלים ושירת כמנכ”ל שלה עד אוגוסט בשנה שעברה, ” תחום החקלאות הימית בת הקיימא-Marine Permaculture, נמצא בחיתוליו ויש לנו הזדמנות לפתח אותו בישראל, החזון שלנו הוא יישום חקלאות ימית בהיקפים גדולים תוך זמן יחסית קצר ובצורה בטוחה. מטרת העל היא לפתח את תחום החקלאות הימית במים הכלכליים של מדינת ישראל על מנת לספק דגים ואצות לשוק המקומי, לפתח טכנולוגיות וידע, ולייצא עודפים וטכנולוגיות חדשניות בתחום למדינות אחרות.”
מדבריו עולה כי מדובר בהזדמנות הן במישור הסביבתי והן במישור התעשייתי והחקלאי שבמיוחד עכשיו חווה קושי גדול ולכן דווקא בישראל אומת הסטרט-אפ ודווקא עכשיו יהיה נבון מאוד להשקיע בפרויקט החדשני שהוא מציע.
מסמך שהוציא מוסד שמואל נאמן בחן את נושא הפיתוח של חקלאות ימית בת-קיימא בים התיכון של ישראל הינו אחת מאבני הדרך בהתוויית ‘צמיחה כחולה’ (Growth Blue) למדינת ישראל וממנו עולה כי “לפי פרסומי ארגון המזון והחקלאות של האו”ם (FAO, 2014), רוב אזורי הדייג בעולם נוצלו במלואם או סובלים מדייג יתר, בעוד הביקוש למאכלי ים (כולל דגים, רכיכות, סרטנים ואצות) הולך וגובר, בשל היתרונות התזונתיים הרבים הגלומים בהם. על מנת לענות על הפער הגדל בין הכמות המסופקת על ידי דייג לבין הביקוש למאכלי ים, ובכדי להתמודד עם משבר המזון העולמי, ממשלות ותעשיות מזון מפנות משאבים הולכים וגדלים לפיתוח חקלאות מים.”
עוד מציג הדו”ח כי “ישראל הייתה אחת המדינות הראשונות באזור המזרח התיכון שהחלה לנצל מי ים לגידול מיני דגים ויצורים ימיים אחרים בעלי ערך חקלאי-כלכלי, ופעילות החקלאות הימית בישראל החלה עוד בתקופת שנות השבעים של המאה הקודמת. כיום, לצד השיקולים הגלובליים, יש לישראל מניעים חשובים רבים משלה לפיתוח חקלאות ימית.”
מה הסיבות שאתה רואה שבגללן ישראל מתאימה לזה? “לפני מספר שנים הועבר תחום החקלאות הימית לאחריות של משרד החקלאות שרוצה לקדם אותה ובדוח נאמן יש התייחסות מאוד מפורטת לזה. לישראל יש מניעים חשובים רבים לפיתוח חקלאות ימית, ביניהם:
- הצריכה הישירה בארץ של דגים ופירות ים, ובפרט טריים, נמצאת בעליה מתמדת (הן משום הגידול באוכלוסייה והן מטעמים בריאותיים).
- דגים מהווים מקור לחלבון איכותי וחומצות שומן חיוניות (אומגה 3).
- הדייג בארץ איננו יכול לספק את הביקוש – הן הים התיכון והן ים סוף עניים בדגה והשלל השנתי נאמד באלפי טונות בודדים בלבד.
- חקלאות המים המקומית מספקת רק חלק קטן מהכמות הכוללת הנצרכת בארץ ולמעלה מכ-70% מהכמות הנצרכת מיובאים. המוצרים המיובאים הם ברובם קפואים ולא טריים ובקרת האיכות בעייתית לבדיקה.
- המחסור העולמי בדגה עתיד להעלות משמעותית את מחיר היבוא, בעוד שמימוש הפוטנציאל המקומי של חקלאות ימית והביקוש למוצרים טריים יאפשרו בעתיד להקטין משמעותית את היקף היבוא ולהגדיל את בטיחות המזון.
- חקלאות המים הפנימיים נתונה במגבלות חמורות של כדאיות ודרישות סביבתיות מחמירות.
- באופן היסטורי גידול מינים ימיים התבצע ויכול להתבצע במערכות יבשתיות בקרבת החוף, אולם זמינותם של אתרים מתאימים בחוף הישראלי ובקרבתו המיידית הולכת וקטנה, ומגדילה את הצורך להרחבה משמעותית של הענף במימי הים הפתוח.
- ענף החקלאות הימית יעיל יותר בשימוש בתשומות (שטח, צריכת מזון, גרעינים), ופליטות שעדין לא מתומחרות (טביעת רגל פחמנית וכו’) ביחס לענפי בעלי חיים אחרים בחקלאות.
- פיתוח חקלאות ימית יכול להציע חלופה להרחבת הייצור הימי המקומי שלא נשען על דייג ובכך יכול לסייע לשמר ולאושש את האוכלוסיות המדולדלות של דגי בר ושל אורגניזמים אחרים הגדלים במי ים.
- פיתוח חקלאות ימית יכול להציע מקומות תעסוקה חלופיים לדייגים.
- חקלאות ימית הנה ענף עתיר ידע, שישראל צברה בו יתרון יחסי בשל יכולות גבוהות של מו”פ וטכנולוגיה. יכולות החדשנות בתחומי ביות של דגים ממינים חדשים, ייצור אצות לצרכים שונים וגידול מוצרי לוואי (רכיכות, ספוגים ועוד) יבואו לידי ביטוי בפיתוח החקלאות הימית.”
ומה הפרויקט החדש שאתה מציע בעצם?
“מדובר בטכנולוגיה חדשנית שפותחה על ידי עמותת Climate Foundation, מאפשרת לגדל אצות ודגים בים הפתוח בצורה בת קיימא. הטכנולוגיה פותחה ושוכללה במשך שנים על ידי העמותה, שכבר עובדת על פיילוטים מסחריים במספר אתרים בעולם כגון הפיליפינים, אינדונזיה, טזמניה, ניו זילנד וקליפורניה. כעת יש לנו אפשרות לעשות בה שימוש גם בישראל – במידה וימצא המשקיע המתאים בזמן הקרוב”
והוא מוסיף כי “היות שיש כבר כמה פיילוטים במקומות שונים בעולם, אבל עדיין אין פעילות מסחרית מלאה, יש פה הזדמנות, מעבר לגידול אצות ודגים, להיות שותפים לתהליך הפיתוח ולפתח טכנולוגיות מאומת הסטארט אפ ואחר כך לייצא אותן לכל העולם.”
איך הטכנולוגיה עובדת?
המערכת בנויה ממצוף, צינור קשיח ארוך, משאבה ופלטפורמה: ההמצוף עולה ויורד עם הגלים, ואנרגיית הגלים מאפשרת למשאבה, הנמצאת כ-300 מטר מתחת לפני הים, לשאוב מים קרים ועשירים בנוטריינטים ולהשקות את אזור הגידול. (התהליך נקרא upwelling).
אזור הגידול הוא פלטפורמה צפה בעומק של כ-25 מטר. האצות נאחזות בפלטפורמה וכך מתאפשר גידול יעיל ואיכותי בים הפתוח ללא אילוצים של קרבה לחוף. כל המתקן מנוהל מרחוק באמצעות תקשורת לוויינית. החומרים בהם משתמשים כדי לבנות את המתקנים התת-ימיים הוכחו כבטוחים ועמידים בניסויים ואתרים מסחריים במשך עשרות שנים.
האצות, המים הקרים המוזרמים מהעומק והנוטריינטים המגיעים איתם הופכים את אזור הגידול למקום אטרקטיבי ואופטימלי לדגים אשר הופכים בריאים יותר ונוטים להתרבות במהירות. תוך זמן קצר אזורי גידול כאלה יכולים לשחזר מערכות אקולוגיות גוססות ולהחזיר את שפע הדגים.
הנה סרטון הסבר קצר
ותוך כמה זמן אתה מעריך שיקח להביא את התכנית הזו לפעילות? “התוכנית מחולקת לשלושה שלבים. בשלב הראשון שייקח כשנה יבוצע תכנון, פיתוח עסקי וגיוס השקעה. השלב השני, שייקח גם הוא כשנה, הוא פרויקט פיילוט בגודל של 10 דונם (הקטר אחד). בשלב השלישי שצפוי לקחת כשנתיים כבר יתקיים פרויקט בגודל מלא של 1000 דונם (100 הקטר). התפוקה המוערכת מפרויקט של 1000 דונם היא כ-300 טון של דגים ו-3000 טון של אצות בשנה, כאשר טון של אצות רטובות מהווה קיבוע של כטון גזי חממה.”
