אין מספיק מילים שיוכלו להסביר כמה חשוב ללוות נוער מתבגר בכל מה שקשור לדימוי גוף בתקופה שלנו. ובמיוחד לנוכח העובדה שרשתות האופנה עושות כף נראה, מאמץ מאוד גדול להתל בנו הצרכנים ולצמצם עוד ועוד את כמויות הבד (וזה לא נובע מהרצון לשמור על כדור הארץ מכמויות הטקסטיל המזהם ). זה נובע מרצון לחסוך בכסף ואם זה לא מספיק, אז גם המידות כבר לא אותן מידות. אין אחידות ואין קשר בין מספר המידה למידת הבגד.
אחת מהנשים שהחליטו להתגייס לתקן את העניין הזה היא הדוגמנית אלכסה דול שהגיעה עד לכנסת כדי לעשות לזה סוף. אלכסה עצמה התמודדה בעבר עם בולימיה ובשנים האחרונות מובילה באומץ ובצורה מעוררת השראה ברשתות החברתיות, בהרצאות ובסדנאות את הדרך לשמירה על בריאות נפשית ופיזית.
דוגמה לסיפור קטן אבל של חוויה מכוננת שיכל להפוך להפרעת אכילה בדיוק כזו שדול מנסה למנוע העלתה עדי מעוז, 44 מקריית ביאליק שהתלוותה לביתה בת ה- למה שחשבה שיהיה חוויה כיפית של אמא ובת למציאת בגד למסיבת סוף השנה.
“נכנסנו לחנות Adika בקניון הקריון וכל בגד שביתי מדדה היה קטן יותר מהשני- גם מבחינת כמות הבד וגם במידה. אין מציאות כזו שאני ארשה לבת שלי ללכת כל כך חשוף מצד אחד ומצד שני שום דבר לא התאים במידה” והיא מדגישה בפני: “הבת שלי לא שמנה או ענקית, היא ילדה בריאה במידה נורמלית. והחוויה הזו הביאה גם אותה וגם אותי ממש לבכי” כתבה מעוז בפוסט.
וכמו שהיא שיתפה בפוסט שהעלתה לפייסבוק שלה “צעירה מלאכית בת 21 ניגשה אלינו והציעה לסייע לנו. מתברר שזו הייתה הבלוגרית שרון נפתליאב בת 21 מקריית חיים, שהשתחררה מהשירות הצבאי לפני 8 חודשים והפכה לאושיית רשת בעקבות כמעט ארבעים אלף עוקבים באינסטגרם החברות שלה בקבוצת סיפורים ובעיקר הודות לסרטוני טיקטוק שהיא מעלה.
לדברי נפתליאב “שמעתי מחדר המדידה את התקשורת בין האמא והבת והבנתי מיד עם מה הן מתמודדות. אני מכירה את הבעיה הזו מהבית עם אחותי שהיא בת 8 ומלאה ויודעת כמה שהחוויה של ללכת למדוד בגדים גם בתקופה שאני הייתי ילדה הייתה מאתגרת לנערות ברמת דימוי הגוף אז בטח ובטח שהיום כשהבגדים והמידות לא פרופורציונאליים לכלום. יצאתי מהתא שלי- רציתי להחליף מידה ובגד שקניתי ורציתי שיהיה יותר רפוי כי גם במקרה שלי הוא היה קטן- ואני רזה אבל אוהבת ללבוש בגדים לא צמודים מדי” היא מספרת.
מה עשית?
“הצעתי לסייע להן מיד ואמרתי להן שאני לוקחת אותן למסע סטיילינג בקניון וגם הזמנתי אותן להגיע אלי הביתה לבחור בגדים. הסתובבנו יחד בכמה חנויות שאני יודעת שיש להן מידות ושגם עשו שינוי אחרי המודעות והמאבק של אלכסה דול והיא מדדה קצת ותוך כדי ההסתובבות שלנו גם דיברתי איתה על החוויה שלה וסיפרתי לה שאני עברתי בריונות בבית הספר היסודי – לא בגלל המשקל אבל החוויה של דחיה מוכרת לי וגם בהקשר של המשקל סיפרתי לה על אחותי ואמרתי לה שהמשקל והמידה הם רק מספר.”
איך את חושבת שהיא הגיבה לזה?
“קודם כל היא יצאה מהפעילות בקניון שמחה מאוד על החוויה זה אפשר לומר בוודאות וגם עדי האמא כתבה לי” היא עונה ומסייגת מיד “אבל אין לי ספק שזה עוד יחזור כי זה לא משהו שעובר בן רגע וצריך להדהד אותו כמה שיותר ואני למשל לקחתי על עצמי לעשות את זה במסגרת של הסרטונים שאני מעלה – מבחינתי עם ההשפעה מגיעה גם אחריות כלפי מי שעוקבים אחרי והמסרים שלי צריכים להיות מעצימים ומקדמים”
את מדהימה בבגרות שלך את יודעת איך האמא של הילדה שמרה אותך בנייד? שאלתי, “סטייליסטית מלאך” עניתי לה. “אני לא ממש סטייליסטית ולא מלאך. אני בן אדם שידע להזדהות עם הסיטואציה והצליח להשפיע עליה ולשנות אותה ברגע נתון. זו זכות גדולה בשבילי להצליח לעשות משהו שמביא ערך לחיים שלי והלוואי ולא היינו צריכים לחוות את זה אבל אם כבר יש לידנו אדם עם התמודדות קשה שיש לנו דרך לתרום לו/לה אני חושבת שחייבים”
ומה הילדה לבשה בסוף במסיבה?
“האמת היא שאני לא יודעת” האמא סיפרה לי שהיא והבת חזרו לקניון יום למחרת וקנו בגדים באורבניקה שחשוב לפרגן להם אבל אם כבר בפירגון צרי לפרגן גם קצת לרנואר וזארה כי הם גם במגמת שינוי- נכון לא בהכל אבל מצאנו גם שם דברים.”
עדי האמא סיפרה שהילדה הגיעה לבושה וקיבלה מחמאות ושאין לה מספיק מילים לפרגן למעשה הטוב הזה ושזה כל כך ריגש אותה ש”במקום לעצור ולהודות לכל מי שברכו אותי ליום ההולדת שלי, החלטתי קודם כל לפרגן לבחורה הזו כי זה השפיע עלי יותר מהכל בימים האחרונים והראה לי שיש אנשים טובים בדרך תמיד והכי חשוב זה לפרגן להם כי זה מאוד לא מובן מאליו!”
