כולנו אוהבים שבת. אחרי שבוע של התרוצצויות או עבודה, אין משהו שמשמח אותי יותר מיום שלם של פשוט חופש, בית, משפחה וחברים, וכמובן אוכל טעים ? מה צריך יותר מזה? וכמו שכולנו יודעים כבר מהגן, לשבת יש הסמלים הקבועים שלה: נרות, חלות, יין לקידוש. קלאסי. (יש כמה שנפשם מייחלה דווקא לנר ולבשמים. טוב, נו, יש גם כאלה). אז אצלנו בבית נרות ויין יש ברגיל, כבר נכנס לקנייה השבועית כשצריך. אבל חלות? זה כבר טקס.
קודם כל, מי ילך לקנות. בעיקרון זה תפקיד של אבא. אבל אם הוא עובד… אז זו שאלה. וגם צריך למהר, כי הטריות נגמרות מוקדם. ואז שאלה חשובה אפילו יותר היא איזו חלה לקנות – כי משום מה אנחנו לא זוכרים משבת לשבת את מה אנחנו הכי אוהבים, ומאיזו חנות בכלל לקנות, ואם חלת באגט או חלה חצי מתוקה. וגם כשכבר זוכרים, לחלות עצמן לא תמיד יש את אותה האיכות. יש שבתות שהן אחלה, שבתות שהן טעימות ובשבתות נדירות הן איכשהו משהו מיוחד. ולהניח על הפלטה?… לא להניח?…. סיפור שלם.
איפשהו בארץ קיימת מאפיה, שלא נסגיר אותה מפאת סיווג ביטחוני מתקדם, שאנחנו מכירים היטב את הבעלים שלה. זו מאפייה לא גדולה מאוד ולא ממש מוכרת אבל בהחלט פעילה, וכמובן שמככבות שם גם חלות לשבת. כשדיברנו פעם עם הבעלים הוא סיפר לנו שימי שישי הם הלחוצים ביותר, עם עומס הקניות הרגילות פלוס קניות חלות ומתוקים לשבת. אבל הוא גם סיפר לנו שיש כמה לקוחות מיוחדים. אותם הלקוחות קונים לעצמם את החלות לשבת, ואז קונים עוד כמה – ואותן הם משאירים בחנות… שיהיה. והבעלים יודע מה לכוון למי, ואיכשהו כל החלות האלו נגמרות לפני שבת, כל פעם.
זהו. זו מחשבה בקטן, אבל היא עוזרת מאוד למי שצריך. הרי כבר אמרנו, חלה זה הסמל של שבת… כי אחרת עם מה נאכל את הסלטים?
שבת שלום ומבורך!
לתמונות משמחות, רעיונות או תגובות – [email protected] (בכותרת ‘דברים שאותי משמחים’)
