צדדים חיוביים נוספים שהביאה הקורונה גם לגזרת החיים בדו קיום
הקורונה עדיין לא מאחורינו וגם החזרה לסוג של שגרה מביא איתו התמודדות לא פשוטה ומאתגרת ועדיין לא ניתן לעשות סיכומים. אבל בנקודות מסוימות של החיים שלנו כן אפשר כבר לראות השפעות מיטיבות שהמציאות שהכתיבה הקורונה הביאה לשיפור בהן.
אחת מהדוגמאות הבולטות להשפעה כזו של מציאות הקורונה עולה משינוי עמדות גדול שחל בקרב תושבים בישוב המעורב נוף הגליל הצפוני שבו חיים במשותף, תושבים יהודים וערבים. מהנתונים הדמוגרפים היבשים של האוכלוסייה בעיר ניתן לראות כי בעיר חיים כיום שני שליש תושבים יהודים ושליש ערביים, אך כמות האזרחים הוותיקים בעיר היא יהודית בעוד האזרחים הערבים בעיר בעיקר צעירים וממעמד סוציו אקונומי גבוה. נתונים שהפוכים בעיר השכנה נצרת.
אני מצליחה לדבר עם ד”ר חליל בקלי, תושב נוף הגליל, ערבי, רופא שיניים במקצועו בסיום יום עבודה באחת משלוש הקליניקות שלו ולפני סעודת שבירת צום הרמדאן ולפני התנדבות נוספת בקהילת “הבוסתן” שהוא אחד ממייסדיה . הבוסתן הוא גוף חברתי התנדבותי שהוקם בעיר ב-2018 במטרה לייצר פעילות התנדבותית משותפת שתתרום לדו הקיום והרווחה החברתית בעיר . “בחודשים האחרונים פעלנו בלי הפסקה ונדהמנו לראות כמה קירוב לבבות אמיתי הקורונה ייצרה בקרב התושבים בעיר”
איך ראיתם את זה? “המציאות של הקורונה ייצרה הרבה מאוד צורך בסיוע התנדבותי באופן כללי ובגלל שיש לנו הרבה מתנדבים בבוסתן הצלחנו להירתם לפעילויות סיוע רבות במהירות. הרבה מאוד מתנדבים ערבים הביאו לתושבים וותיקים יהודיים בעיר מנות חמות, סייעו בתרופות ועזרו בפעילויות שונות ” הוא מספר.
“כמובן שגם מתנדבים יהודיים סייעו בבמקביל אבל בגלל שיש הרבה אוכלוסיה מבוגרת יהודית נוצרה חשיפה גדולה וקרבה בלתי אמצעית של נתינה ועזרה של תושבים בעיר ונפתחו הרבה לבבות שקודם לא הכירו או נחשפו אחד לשני”
חליל אומר לי את הדברים בהתרגשות גדולה ומספר לי שהוא מאוד מאמין בחיים משותפים וכך גם מרבית התושבים בערים המשותפות בארץ. ומסתבר שגם נתונים מסקר שנערך ב-2019 על ידי קרן אברהם בנובמבר 2019 ובחן עמדות של תושבים בערים שבהן חיים יהודים וערבים כלפי החיים המעורבים בעיר נמצא כי קרוב לשני שליש מהתושבים בערים המעורבות סבורים כי דו הקיום חיובי ומוסיף לחיים בעיר וכשליש שברוב מן הערים נמנו בו בעיקר תושבים יהודיים חוששים.
לדברי חליל “אם היו עושים סקר כזה עכשיו אחרי החודשיים האחרונים והפעילות הגדולה בעיר שלנו בעקבות פעילות כמו זו שאנחנו עושים בבוסתן אני בטוח שהנתונים היו טובים בהרבה- והרי הם מעודדים גם קודם אז עכשיו הם היו אפילו יותר”
למה זה לדעתך? “מעורר תקווה לראות את הערבות ההדדית והאכפתיות של תושבי העיר, ואיך החומות שבין המגזרים מתמוטטות כשמתגלה הדבר הפשוט ביותר- טוב הלב האנושי. רוצה דוגמא?”
“קחי למשל את ניבין ראשד, אמא חד הורית מנוף הגליל. ששייכת לרשת המתנדבים של קהילת “הבוסתן- ומתנדבת במוקד עזרה לאזרחים ותיקים של רשת המרכזים הקהילתיים (“כיפת ברזל אזרחית”) . היא מגדלת לבד שני ילדים, ממשיכה לעשות משמרות במפעל, שומרת בהתנדבות על הילד של השכנה, ועוד יש לה זמן להתרוצץ ברחבי העיר ברכב, לקנות אוכל ולהביא תרופות לתושבים הוותיקים.” הוא מספר שהיא סיפרה לו שריגש אותה ממש שרכשה תרופות לשני מבוגרים והביאה אותם לביתם. ואז גילתה ששניהם ניצולי שואה. והיא ידעה ממה שלמדה וראתה בסרטים כמה קשה מה שהם עזרו והידיעה שהיא יכולה לעזור להם עכשיו ריגשה אותה מאוד”
ובהמשך ראובן גרינשטיין סיפר שכל החיים היה תמיד בצד של הנותנים, התורמים. הזמן עבר ומגיע יום, ופתאום הוא כלול בתוך קבוצה בסיכון. ולמזלו בזכות האמונה וההתמדה מצא את עצמו בקהילה של חברים שמאמינים ועושים לקידום חיים משותפים בין יהודים וערבים בעיר: “הבוסתן” שמה. כשקלרה ואני נזקקנו לעזרה בקניית מצרכים, באה לעזרתנו ניבין המקסימה מהבוסתן ועזרה לנו ללא תמורה.” והוא כתב בוואטספ של הבוסתן את הדברים הבאים “עבורי “הבוסתן” הוא נס. בימים קשים אלו החברים מתגלים בשיא האנושיות שלהם. מקווים שנוכל לחזור לחיים סדירים יותר והקשר בינינו רק ילך ויתחזק.”
והוא מוסיף “הקורונה לא מבדילה בין דת גזע ולאום וגבולות גאוגרפים ולכן הפתרון ההגיוני הוא שילוב כוחות עם ערבות הדדית ואכפתיות לבן אדם כבן אדם. מעז יצא מתוק. אני מאחל לכולנו להידבק בשותפות הגורל ובצדק החברתי והשוויון, מול האויב המשותף -קורונה ומול הגזענות”
מה זה הבוסתן בעצם? “אני אספר לך” הוא אומר “בסוכות ב2017 החלטתי לבנות סוכה ולהזמין אליה תושבים בעיר כדי לקדם את הנושא של חיים משותפים שאני מאוד מאמין בו. הכנתי כיבוד כשר ורגיל והגיעו במהלך החג יותר מ1500 תושבים מהעיר יהודים וערביים שישבו, דיברו והכירו והורידו חומות של מיתוסים ודעות קדומות…קצת זמן אח”כ הקמנו אני עם עוד 3 שותפים את הבוסתן ולאט לאט הוספנו עוד פעילויות חברתיות כמו בית קפה ועוד. ב2019 לקחו חלק בפעילות של הבוסתן 700 תושבים- הכוונה ל700 משפחות שנפתחת ומכירה ופועלת בשיתוף פעולה ובהדדיות וזה משנה את החיים בעיר.
ובחודשיים האחרונים מה עשיתם? “עיריית נוף הגליל מחלקת אוכל חם לאלפי קשישים שלוש פעמים בשבוע, בעזרת עשרות מתנדבים מכל המגזרים שפועלים בשותפות ובאחווה. אני ועוד מתנדבים משתתפים באריזת וחלוקת המנות לוותיקי העיר, וגם למשפחות צעירות המצויות בקשיים כלכליים ובעלי צרכים מיוחדים. וגם הקמנו קבוצה של בעלי מקצועות, הנותנים הדרכה, הכוונה וייעוץ לתושבים בחינם: עורכי דין ,רואי חשבון, יועצי מס, בנקאים ,מורים ועוד.” הוא מסביר
הנה עוד דוגמה: “שאול ורחל ברונר, זוג תושבים וותיקים בנוף הגליל, היו זקוקים לתרופות. מכיוון שהם בקבוצת סיכון, חיפשו מישהו שיכול להביא אותן עבורם, ופנו לחבריהם בקהילת “הבוסתן”. הפנייה פורסמה בקבוצת הוואטסאפ הקהילתית. ומחמוד אסעד, יועץ תקשורת ואב לשניים, ראה אותה והתגייס לעזרה. כבר למחרת הוא הגיע סיפרה לי רחל “השארנו לו את כרטיס קופת חולים ליד הדלת והוא הביא לנו את התרופות. חששתי שארגיש נזקקת וזקנה אבל מחמוד הצליח לגרום הרגשה נוחה וטובה כאילו זה הדבר הטבעי ביותר. הוא שאל אותנו אם אנו זקוקים גם לקניות”.
ואכן “אחרי יומיים פנו אלי וביקשו שאקנה עבורם דברי מזון.”, אומר מחמוד, “התחלתי להרגיש שאני דואג להם, וביקשתי מהם לא להסס לפנות אליי, כי הכייף הוא שלי, וזה מספק אותי מאוד. “
“מחמוד קנה לנו את המצרכים שבקשנו.”, היא סיפרה, “בנוסף הוא הביא לנו במתנה בקבוק שמן זית מהייצור של משפחתו בכפר איכסאל. אם לא היינו לוחצים עליו היה עושה את הקניה מכספו…”
גם מחמוד רואה במשבר הקורונה הזדמנות להתקרבות בין יהודים וערבים לדבריו: “מה שיפה בווירוס, זה שהוא הופך את כולנו לשווים. לא חשוב אם מבקש העזרה הוא ערבי או יהודי ומאיזה מוצא או מעמד . אתה פשוט רואה אנשים מחייכים עם אושר בעיניים, מעצם זה שהיית בשבילם ודאגת להם, ולו במשהו קטן.”
גם רחל מסכמת בתחושה דומה: “ההתייחסות של מחמוד, נדיבותו ואדיבותו מאוד רגשו אותנו. בעיני יחסי אנוש חמים וטובים בין יהודים וערבים זה דבר טבעי. כולנו בני אדם .מקווה שכל תושבי העיר יבינו זאת”.
