לפעמים נדמה לנו שהכי חשוב קודם כל לעזור לישראלים, אבל מציאות חיים ומפגשים אקראיים יותר או פחות, לפעמים מביאים אנשים לפעול בדרך אחרת לגמרי מזו שחשבו. כזו שמפגישה אצלם את הלב וגם את השכל. ומביאה אותם לעשות חסדים של ממש בדרך שגם מצילה אותם וגם מחזירה לישראל הרבה מאוד כבוד.
דוגמה לאדם כזה הוא בני ניסני (40) מרמת גן שעומד בראש חברת הולגרסון לנדין קואופרישון. מלבד הסיוע הגדול שהוא מעניק לפיליפינים בארץ באמצעות הבנק החברתי שהקים, הוא גם תומך ומסייע לפיליפינים גם בארץ המוצא. ומלבד היכולת לתת להם עזרה כלכלית הוא גם משקיע ותומך בהם ברמה חברתית. היות שגם אני וגם ישראלים רבים לא ממש יודעים מה המשמעות של המושג בנק חברתי מספר לי בני כמה פרטים מרתקים.
מי שהקים את הבנק גארמין- הבנק ההחברתי הראשון בשנת 1993 הוא מוחמד יונוס – הודי שבשנת 2006 זכה עבור הפעילות הזו בפרס נובל לשלום. יונוס הגיע לרעיון במסגרת סיור שערך עם סטודנטים שלו לכלכלה בכפרים בבנגלדש שבמהלכו נחשף למציאות אותה חווים התושבים העניים שאין להם אדמות לעבד או תוצרת למכור ולמרות שיש לאנשים רעיונות ודרכים מקוריות לייצר פרנסה אין להם את הכסף הדרוש כדי לקנות חומרי גלם להתחיל. הוא התחיל להלוות להם הלוואות קטנות והשאר היסטוריה. מסתבר שבמדינות עולם שלישי בהם הפערים בין העניים לעשירים עצומים אין לעניים אפשרות לשנות את מצבם בעזרת הבנקים הפועלים במדינה. בשנת 2006 העניק בנק גראמין הלוואות לכ-2.4 מיליון איש בכ-37,000 כפרים והעסיק לשם כך כ-12,500 עובדים ב-1,084 סניפים ברחבי בנגלדש . שיטת המיקרו קרדיט הועתקה ב-58 מדינות נוספות לרבות ארצות הברית, קנדה, צרפת, הולנד ונורווגיה.
ניסני סיים את לימודי הכלכלה באוניב’ בר אילן ,וגם הוא בדומה לזוכה פרס הנובל ההודי, לא חלם שיגיע להקים בנק חברתי בעצמו ביום מן הימים. “החיים מובילים אותך בדרכים מעניינות ” מסביר לי ניסני: “מצאתי את עצמי עובד בכמה עבודות כשכיר בתחום הפיננסים הגבייה והייעוץ הכלכלי בחברות שונות, במסגרת אחת העבודות שלי עבדתי במשרדים שמוקמו בבניין ברחוב לוויניסקי בתל אביב ובעל הבניין נזקק לסיוע לנהל עבורו את השכירויות בקומה העליונה בבניין שבה התגוררו ומתגוררים עד היום פיליפינים בעלי אשרות עבודה.”
איך בכל זאת עלה הרעיון לפתוח בנק מיקרו קרדיט? “בשנת 2013, בדיוק סיימתי לעבוד בחברה גדולה, אחרי הרבה שנים ועברתי תקופה לא קלה , נולד לנו ילד ראשון והייתי די לחוץ” הוא נזכר. “באחד הערבים שביקרתי בבניין בלווינסקי את אחת הדיירות, היא סיפרה לי שיחה עם אחת הדיירות הפיליפיניות שגרה בבניין על הלוואות שהפיליפינים לוקחים בארץ כי אין להם בנק והריבית מאוד גבוהה. היא סיפרה שהם נאלצים ללוות כסף בשוק האפור מה שחושף אותם לאיומים ואלימות והם נאלצים לשלם ריביות מאוד גבוהות שהם לא יכולים לעמוד בהם.” ניסני חזר עם המחשבות הביתה והתחיל לחקור וללמוד עוד על החיים של הפיליפינים בארץ ואז החליט לפתוח בנק חברתי קטן שילווה להם את הכסף. “הלוותי 40,000 שקל מאח שלי והוספתי עוד סכום כזה שהיה לי בחיסכון הוצאתי רישיון לתת שירותים פיננסיים ממשרד האוצר והתחלתי להלוות סכומים קטנים כמו 500 דולר או 1000 דולר בהתחלה לאותה הדיירת שמאוד מהר הביאה אלי עוד חברות ועוד לקוחות פיליפינים מהקהילה”.
לא פחדת? “לא. צריך להבין באיזה פחד הפיליפינים האלה חיים. ללוות כסף מהשוק האפור הרבה הרבה יותר מפחיד. ואני לא מאיים ולא מרביץ. והם יכולים לעמוד בתשלומים ובהחזרים כי הם נוחים- ותתפלאי אבל בני אדם לא אוהבים להיות חייבים. הם מעדיפים לשלם את החובות שלהם. בכל השנים שאני פועל נזקקתי לעזרת ההוצל”פ מעט יחסית וזה גם לא היה עבור לקוחות פיליפינים.”
“ב 2015 נסעתי בפעם הראשונה לפיליפינים כי הבנתי ששם יש שוק עצום וזו הזדמנות מצוינת להגדיל את הפעילות. לעובדים במגזר הציבורי בפיליפינים יש אפשרות לקבל אשראי בבנק אבל לעצמאיים כמו סוחרים או בעלי עסקים קטנים לא מקבלים אשראי ואין להם אפשרות להרחיב את העסק ולגדול ובעצם לצאת ממירוץ העכברים שהם נמצאים בו”.
בני מתמצא לא מעט בחיים בפיליפינים והוא מציג לי מפות ומספר לי בלהיטות ש”הפיליפינים היא מדינת איים בדרום מזרח אסיה – שעתיים טיסה מהונג קונג – רוב התושבים גרים באי הראשי לוזון בפיליפינים סה”כ חיים מעל ל100 מיליון תושבים. יש בפיליפינים המון בנקים” הוא מוסיף, ” מעל ל-80 בנקים גדולים ועוד כ-150 בנקים כפריים קטנים שמפוזרים בכפרים השונים. הגישה לאשראי בפיליפינים מאוד בעייתית ומקשה מאוד על האנשים. קשה מאוד לקבל בפיליפינים אשראי. סוחר רוצה לקנות סחורה כדי למכור אותה ברווח, כדי לקנות את הסחורה הוא צריך כסף להשקעה רוב הסיכויים שלא יהיה לו את הכסף מעצמו והוא יזדקק להלוואה. בארץ יש הרבה יותר אפשרויות לאנשים שרוצים להקים עסקים גם הבנקים הגדולים בעצמם מציעים כל מני תכניות לעסקים קטנים ואפשר להסתייע בהם. בפיליפינים כדי לקבל 1000 דולר- שזה 3700 שח הם צריכים להציג בטחונות וערבויות ולפעמים למשכן את הבית”.
המשמעות של זה היא שזה כמעט בלתי אפשרי עבורם לגדול ולא רק לעסקים אלא גם לאנשים פרטיים שצריכים לדוגמה לשלם עבור ניתוח או טיפול רפואי או לשלם לבית ספר של הילדים שהוא מאוד יקר שם. רוב התושבים בפיליפינים עוסקים בחקלאות ובמסחר או שירותים מי שנחשבים לעובדי ציבור (עובדי ממשלה או מורים שוטרים רופאים וכד’) הם אחוז יחסית קטן.
“הצורך שם עצום וראינו שאנחנו יכולים לעזור שם מאוד. אז לקראת אמצע 2015 הקמנו שם חברה בבעלות של מקומיים קראנו לה “הולגרסון לנדינג”- הולגרסון על שם נילס הולגרסון כאלגוריה למיקרו – כלומר קטן”. ושם אנחנו מפעילים את השירותים ממש כמו בארץ רק ליותר אנשים.
היום החברה מעניקה אשראי ב7 סניפים באי לוזון ומעל 1000 לקוחות בסה”כ.
בני מראה לי בגאווה תמונות שלו בפיליפינים ובאחת מהם הוא עומד לצד נבחרת שחקני כדורסל- כששאלתי לפשר התמונה התברר לי שהחברה נותנת חסות ומממנת את הפעילות של קבוצת הכדורסל “הכדורסל מאוד פופולרי בפיליפינים. זה הספורט מספר 1 ואני גם מאוד אוהב כדורסל בעצמי. הרעיון עלה בדיוק כשדויד בלאט זכה באליפות אירופה ועבר לעבוד בNBA והחלטתי להיות ספונסר של קבוצת הכדורסל בליגה של העיר. מדובר בכדורסל חובבנים הילדים והבוגרים על שניהם לקחנו חסות ואנחנו ממנים להם את הפעילות- זה כולל כמובן כל התלבושות והציוד, וגם השתתפות בתחרויות נסיעות וכל העלויות עלינו.
ומה בתכנית? “אנחנו עוברים בימים אלה למשרדים חדשים גדולים יותר בת”א, התחלנו לעבוד עם משקיעים קטנים לתקופות קצרות של פיקדונות לתקופה של שנה עד שלוש שנים. ובפיליפינים התחלנו בחודש שעבר בפרויקט ליסינג של כלי עבודה- שבו אנחנו מציעים לבעלי עסקים לקנות כלי עבודה חקלאיים או לתעשייה קלה וכד’ כמו למשל Side car – שלקנות אותו עולה 600 דולר ובעלי עסקים יכולים להיעזר בנו ולקנות אותו לשלם עליו במשך שנה או שנתיים ובינתיים להרוויח.
והפרויקט השני הוא אפליקציית ארנק אלקטרוני –
שתתמוך בהעברות כספים שיהיה לה חיבור לכרטיס אשראי ולבנקים ובטווח הארוך שתוכל לתת מענה לפיקדונות. וכך להפוך את הבנק שלנו לחברתי ב100%- כלומר- במקום שרק אנחנו נוכל לתת את הכסף לאנשים הם יוכלו באמצעות הפיקדונות והחסכונות שלהם לעזור אחד לשני.
פרויקט נוסף שאנחנו רוצים לצאת הוא מלגות לחינוך – אנחנו רוצים לצאת בתכנית של מלגות להשכלה תיכונית והשכלה גבוהה אחרי בית הספר היסודי הרבה נושרים בגלל קשיים במימון עלויות של החינוך. החינוך הציבורי מאוד נמוך ואנחנו רוצים לגייס כסף כדי לתת מלגות לצעירים. כרגע אנחנו מעניקים מלגה לKenneth בן 18 שאנחנו ממנים לו את לימודי החשבונאות בקולג’
שנת לימודים בקולג’ עולה בסביבות 1000 דולר וככל שנוכל לגייס יותר כסף נוכל לאפשר ליותר צעירים ללמוד. כרגע אנחנו בתהליכי הקמה של עמותה בדיוק למטרה הזו” – בני מעריך שזה ייקח עוד זמן עד שכל העניינים הביורוקרטים יסתדרו ובינתיים כל מי שיש לו עניין או להשקיע כסף למטרות רווח או לתרום לטובת מלגות יכול לעשות זאת באופן ישיר מולו. מי יודע אולי בעוד 20 שנה יהיה עוד זוכה ישראלי בפרס נובל.
להשקעות ופרטים נוספים ניתן לפנות לבני ישירות במייל [email protected]
