צרכנות חברתית

המיזמים החדשים שמלבישים את האומנות

היום בעידן הרשתות החברתיות והמדיה הדיגיטלית, נראה שיצירות אמנות כבר לא באמת מייצרות שיח חברתי ואישי, ולכן לאמנות יש פחות ופחות השפעה על הקהל ועל השיח. עובדת היותה של אמנות כלי חשוב ביצירות דעות שונות המוביל לפלורליזם השובר את הקיבעון המחשבתי, את הסטיגמות ומחבר בין אנשים שונים. מעבר לכך, נראה כי השינוי שעובר עולם האומנות משפיע, לא רק על הנמען שאליו היצירה מיועדת, אלא גם על היוצרים עצמם שנשארים לבד במערכה, ואין באפשרותם להסתגל לפלטפורמה הדיגיטלית ולמחירים הגבוהים שדורשת המדיה החדשה.

שחר ויזמאן-מיסד-מיזמי-החולצות.-צילום-שגיא-סרויה

כדי להתמודד עם תופעות מאתגרות אלו, החליט שחר ויזמאן (48), מהקריות, אמן בנפשו, לייצר שני מיזמים מיוחדים שייתנו מענה ראוי גם לאמנים היוצרים וגם ליצירת שיח חדש במרחב הציבורי. המיזם הראשון שהקים קרוי בשם: 323ARTEES, והוא שם את היצירה של האומן על גבי חולצה מאוירת מיוחדת. זהו פרויקט ראשון מסוגו בארץ, וכנראה גם בעולם, שמאפשר ליצירת האומנות להתגלות במרחב הציבורי באמצעות לבישת החולצות. החולצה מודפסת במספר עותקים מסוים ומוגבל של 323 יחידות בלבד ומכאן גם שם המיזם, בכל רכישה של חולצה, תתקבל בנוסף לחולצה גם קופסה מיוחדת שעליה תמונת היצירה, ופרטים על היצירה, המידות המקוריות החומרים שבהם היא נוצרה וכד’ וכן פרטים על האמן שצייר אותה.

המיזם השני מתייחס למילה הכתובה ושמו בהתאמה: Milatees במיזם הזה שחר עצמו בוחר במילים או באמירות שכדאי להתייחס להן מבחינתו ואותן הוא מדפיס על חולצות. וכך לחפוף צופים אקראיים על ידי הלבישה של החולצה למילה או הביטוי ולהדהד אותם במרחב הציבורי.

“מבחינתי, מסביר שחר “התפיסה של אמנות היא מאוד רחבה. אני יכול לראות מכונאי רכב ולהגיד לך שהוא אמן (אני צוחק..) אני חושב שכמו שאין חיים בלי אמנות, אין אמנות בלי חיים. זה הכול ביחד. אמנות זה הטעם של החיים. זה הצבע של החיים. זה הצלילים. זה הכול. הראייה שלי מחפשת את האמנות כל הזמן. בגלל זה, אני רואה אותה בעוד הרבה מקומות”.

מסיבה זו בין היתר בחר שחר בשני המיזמים לבטא את האומנות דווקא על גבי חולצות מה שמאפשר לדבריו “להנגיש את האומנות לקהל הרחב בלי מסננת וכך גם ליצור שיח אחר- שלא מתמקדת רק במי שלובש את החולצה, אלא במה שהיא מסמלת”

במיזם 323, איך אתה בוחר איזו יצירה להדפיס? 

“אנחנו מגיעים לבחירת היצירה. כלומר יצירה שנראית טוב על קנבס, לאו דווקא עובדת על חולצה. היצירה עוברת סינון ראשוני שהיא בכלל עומדת באמות מידה מקצועיות של יצירה באיכות גבוהה. אחרי זה היא צריכה לעבור סינון של מידת העניין. רק אז אנחנו בודקים את הגודל של החולצה”.

איך בודקים? שחר מצביע על מבחן ייחודי, “מבחן הבול”: “אנחנו בודקים את היצירה בגדלים מאוד קטנים לראות שיש עניין גם במרחק. עושים הדפסת ניסיון, רואים איך היצירה נראית ושם מתקבלת כבר ההחלטה הסופית האם זה עובר או לא עובר את החולצה. וגם עד שאני עושה את ההדפסה זה בגודל מסוים, ואז בגודל אחר. אם אני יכול להדפיס את זה מהצד, אני אדפיס את זה מהצד. זה תלוי בזרימה של אותה היצירה הספציפית.”

“במיזם השני” שחר מוסיף  “זה לרוב מגיע מתוך המשמעות של הטקסט. המשמעות של הטקסט מכתיבה את איך זה הולך להיראות על החולצה, ולפי זה אנחנו מתחילים לבנות את זה. יכול להיות מכל כיוון, בכל מקום, בכל גודל, בכל צורה, בכל הדפס שהוא. יכול להיות מהדפס משי, או הדפס דיגיטלי או מצוירים ביד. זה הכל בהתאם למה שמביע הטקסט. אני אתן לך דוגמה למשפט אחד. יש שם משפט אחד שנקרא All around player, שעשינו אותו פעם אחת בצורה מסוימת, ואחרי כמה זמן, המשפט הזה התחיל לשדר לנו משהו אחר ובעקבות כך, הפכנו אותו ושינינו אותו לגמרי”.

מיזם-Milatees-צילום-שגיא-סרויה

האם אין בהדפסה על החולצה ויתור על ביקור בגלריה?

“קודם כל” עונה שחר “אנחנו בוחרים מלכתחילה בציירים שהיינו רוצים לחשוף אותם בפני העולם. שהם מוכשרים אבל אין להם את הפלטפורמה הזאת, ואין להם את כוח השיווק להציג את יצירותיהם במוזיאון. למשל” הוא נזכר “הייתי בחנות יצירה וגיליתי אמן מדהים שעדיין אין לו מספיק ביטחון להציג בגלריה. כשתראה את היצירה שלו, אתה תוקסם. אני מחזר אחריו, ואני עדיין אמשיך לחזר אחריו (צוחק..). עד שהוא יאמין בעצמו, ובסוף זה יקרה. אותו למשל גיליתי במקרה על הדרך, אבל יש אמנים שגיליתי דרך הפייסבוק. למשל, ראובן אזולאי שאתה תראה אותו בגלריה. אומן מטבריה, שגם פניתי אליו ושילבנו אותו במיזם”

ראובן-אזולי-היצירה-המקורית-והחולצה-צילום-שגיא-סרויה

דבר שני, הוא מוסיף “בחרנו להגביל את כמות החולצות של כל יצירה למקסימום של- 323. פה זה נגמר. אני לא יכול לבוא עוד שנה ולמצוא את היצירה, והדבר הזה יוצר את החד פעמיות של הפרויקט. ברגע שהאמן עשה את היצירה, הוא לא יכול מבחינתו לשחזר את הרגע הזה יותר”.

והוא מדגיש “לגבי השאלה המקורית שלך, אנחנו גם מתחברים לגלריות במציאות ומציגים בהן את החולצות המודפסות. וגם בגלריה עצמה, למבקר שיגיע תהיה אפשרות להשתמש בפלאפון, להיכנס לברקוד ושם הוא יראה את דף המוצר של אותה החולצה. באופן כללי, יש לך במוזיאונים חולצות של התמונות. אנחנו עשינו שני דברים שונים בהקשר הזה.

  1. האומנים הם שותפים מלאים ליצירתם, והפרויקט מביא לאלו שעוד לא הצליחו להציג בגלריה חשיפה ו2. ההגבלה ל323 עותקים בלבד

למה דווקא 323? “רצינו מספר שיהיה לא גדול מדי ולא המוני מצד אחד אבל מספיק גדול שיאפשר לנו לתגמל את הצייר בצורה הולמת. וכך הגענו ל300 ובגלל שבגימטרייה המספר 32 זה לב הוספנו אותו וכך נולד המספר”

לגבי המיזם השני שחר מפרט: “ב-milatis, אין הגבלה של כמויות. הוא בא כדי ליצור שיתופי פעולה עם אנשים, עם אמירות, עם מסרים, עם בנייה של תודעה חיובית, מסרים שנוגעים גם לאדם שלובש את החולצה עצמה וגם לאנשים שרואים את החולצות”.

איך ניתן ליצור אתך קשר?

“דרך האתר. יש את כל החיבורים דרך האתר. לינקים מאוד פשוטים לאמנים להיכנס, להעלות קבצים. האתר מאוד מזמין, מאוד שיתופי. כל בן אדם שרוצה להשתתף וליצור חולצה, יכול להיות גם שותף למכירות שלה. לא רק שותף ליצירה שלה. במיזם 323, הרווחים מתחלקים שווה בשווה בין הגלריה לציירים, 50-50. חשוב לי להגיד לך שזה קונספט שלא קיים בכלל. זה שאני יצרתי את הפלטפורמה מסביב, זה בסדר, אבל מבחינתי, היוצר הוא שותף מלא. אני רוצה לקרוא גם למפונים מהצפון, למפונים מהדרום וגם לאמנים שאין להם כרגע איפה להציג, ליצור אתנו קשר ונשמח לתת להם את הבמה”.

0 0 votes
דירוג הכתבה

תומר פישר

תומר פישר, איש של מילים ומנגינות. בוגר תואר ראשון במחלקה לתקשורת במכללת ספיר, כותב טורים ויוצר, עורך מוסיקלי ושדרן. מאז שנת 2009, נחשף לתחום הרדיו והכתיבה, ערך ושידר בתחנות: רדיו "אשל הנשיא", "קול הנגב", רשת ג', 88fm וכיום עורך ומגיש תוכנית אישית בקול רמת השרון, "צליל חופשי. בתחום המוזיקלי השתתף בפרויקט "יוצרים בנגב" של בית ספר רימון וקרן מיראז', ובשנת 2018, הוציא אלבום סולו ראשון בהפקתו של עוזי כץ, בתמיכת הועדה לעידוד היצירה בבאר שבע. מגיל 10, שומע וחוקר על כל דבר שקשור למוסיקה הישראלית והלועזית.
Subscribe
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x