הוא ישב בקצה ההר, בנקודת תצפית גבוהה בהרי ירושליים, באוויר הצונן של שעת בוקר מוקדמת והביט בפיתולי חייו.
הנוף השתרע למרגלותיו בהיר וחד מהנקודה הגבוהה של התצפית, הוא ישב והרגיש כמו נשר במעופו, למעלה למעלה…
השמים היו כחולים, האוויר רענן ובהיר והוא הצליח לראות כל פינה בדרך, כל רקפת שהציצה מתחת לסלע וכל פיתול וזיז בסלעים.
הכול היה פרוש כמו מפה תחתיו.
הוא ישב באוויר השקט, רק ציוצי ציפורים היו ברקע, והתבונן בסבלנות ובכנות בשבילי חייו, תוהה אם היתה זו החלטה נכונה לצעוד במישור הבטוח, בשביל הרחב של הג’יפים שחרשו את האדמה וסללו את הדרך עוד לפני שצעד בה או שהיה עליו לטפס דווקא בשביל הצדדי שהתפצל משביל הג’יפים ולעלות את המדרון המפותל שהיה קטן וצר ונראה לא פשוט אבל היתה בו פריחה מדהימה של רקפות וכמה פרגים שהציצו ביניהם או אולי היו אלו כלניות, הוא לא היה בטוח.
אפילו תורמוס כחלחל היה שם הוא חשב, ואימץ את עיניו, כבר לא ראה טוב מרחוק.
הוא ישב והתבונן בצמתים שבדרך שהשתרעו בתוך המפה הרחבה תוהה אם בחר נכון בכל צומת ואיך היו הדברים מתגלגלים אם היה בוחר אחרת….
הוא ישב והתחבט על ההחלטה החשובה שעליו לקבל, הרופאים הבטיחו רק 50 אחוז הצלחה אם יעשה את הניתוח, הוא ישב בהצטלבות הדרכים המרכזית בחייו ולא היה לו מושג מה להחליט , באיזה שביל לבחור,
לנתח?
או לקבל את מה שיבוא?
להילחם?
או לשחרר?
היתה שם נקודה אפלה בפיתולי חייו והוא לקח את המשקפת שלו ,התבונן בה מקרוב וראה את היום הזה שבחר לעזוב. היא בכתה בדלת והעצב היה חרוט בתוך קמטיה, אלו הקטנטנים שהצטברו לה סביב העיניים, הוא בחר לסגור את הדלת הזו, אלוהים יודע מה עבר לו בראש , ועכשיו היא חסרה לו על ההר שניצב בפני ההחלטה הכי חשובה בחייו.
הוא נשם עמוק.
לבסוף עלה לג’יפ המאובק שלו והחליט לנסוע משם, מבולבל, תוהה על הבחירות והדרכים בהן בחר. הוא רצה לשנות נוף ומקום, הוא רצה לשנות את עצמו ולוותר על הבחירות הברורות שאחרים סימנו בדרך לפניו, הוא רצה לטוות את התוואי שלו, הוא רצה לקפוץ צניחה חופשית בלי מצנח וככה לחיות עד הסוף, בער בו לעלות ולחקור את כל השבילים שלא בחר בהם עד היום,
הוא לא ידע אם נותר לו מספיק זמן בשעון החול הזה שקוראים לו חיים.
אבל שם באותה נקודה על ההר ליד ירושליים בנופים הקרירים, הוא נשבע שהוא ינסה, לפחות ינסה…
**
החיים שלנו הם מסלול , שביל הליכה.
מורכב מאינספור צמתים. בכל רגע יש בחירה, לעיתים מודעת, לעיתים סמויה.
איך אתם בוחרים לחיות את החיים?
באיזה שבילים תבחרו ללכת?
שעון החול זורם חרישית, האם אתם שומעים?
תנו לבחירות שלכם להיות מלאות בחיים.
//לחיות לצד//
לִחְיוֹת לְיַד הַחַיִּים
לָחוּשׁ אוֹתָם חוֹלְפִים
בְּרוּחַ חֲרִישִׁית לְיָדְךָ
וְאַתָּה לֹא בְּתוֹכָם
מְנֻותָּק מֵעָוצְמָתָם
מֵרִיגּוּשָׁם
מִכְּאֵבָם
מִשִּׂמְחָתָם
לָחוּשׁ לְיַד,
לֹא שַׁיָּךְ
נְטוּל עָוצְמָה
עָמוֹס פְּשָׁרָה
לִרְאוֹת אֶת הַחַיִּים
וְלָחוּשׁ לְצִדָּם
מָקוֹם לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ
לַחֲווֹת בְּחִירוֹת
וּלְקַבֵּל הַחְלָטוֹת
בְּאִם לִקְפֹּץ לַמַּיִם
לְפַרְפַּר
לִקְפֹּא
וְלַמְרוֹת הַקֹּשִׁי
לַהֲפֹךְ לחלק מֵהַזְּרִימָה
לִלְמֹד לִשְׂחוֹת,
אִתָּם
בְּתוֹךְ סַעֲרַת עָצְמָתָם
בְּתוֹךְ מֵעֲמָקַי רִיגּוּשָׁם
אוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִצְעֹד לְצִדָּם
בָּטוּחַ
וַדַּאי
אֲבָל לֹא בֶּאֱמֶת קַיָּם
