קרני האושר כקרני האור הן חסרות צבע כשאינן נשברות.” ~ הנרי וואדסוורת’ לונגפלו

היום לפני 18 שנה, השתנה מסלול החיים שלי באופן קיצוני. נהגת בשם קרן אור התעסקה בטלפון שלה במקום בכביש ופגעה בי חזיתית, כשיצאתי ממכונית חונה, בצורה קשה בראש. ומאז ה-10-2- הוא יום ההולדת המשמעותי יותר שלי. כשפגעה בי המכונית הייתי בת 26 ומאז משהו בי נשאר שם, בגיל 26 מה שקצת יכול להקשות כשאני בעצם בת 42 עם 2 בנים וממש לא צעירונת (למרות שאני נראית ונשמעת צעירה וחיונית לא פחות).

היכולת שלי לקבל שינויים פתאומיים עשתה תפנית גדולה הודות לתאונה ההיא, וההבנה שהכל בחיים רגעי וזמני שכבר הייתה לי קודם רק התחדדה יותר. בשונה מהרבה אנשים שחווים שקיבלו את חייהם במתנה שוב נגד כל הסיכויים , אני לא אומרת תודה על התאונה. כמו שאני גם לא אומרת תודה על דברים אחרים שמתרחשים בחיים שלי. עם השנים הבנתי שהדברים שקורים -קורים והתודה האמיתית היא להם אלא לעצמי ולאנשים שבחיי ומלווים אותי בדרך.

אני אומרת תודה כל רגע שהשמש זורחת, אני אומרת תודה כשהבן שלי מביא לי בקבוק מים חמים לחמם את הצוואר שנתפס כמה פעמים ביום, אני מודה לאמא שלי שקנתה מכשיר טיפול חדש שאולי יכול לעזור לי ואני אומרת תודה לעצמי כל דקה על היכולת לשרוד ולתפקד למרות הכל.

לא חזרתי לעצמי מאז התאונה, עד היום אני מתמודדת עם תופעות לוואי לא פשוטות שהשנה בגלל המציאות הקשה של הסגרים אפילו החריפו יותר. ואני לא אומרת תודה לקורונה אבל אני אומרת תודה לכל אדם שעשה משהו טוב ויכולתי לכתוב עליו. אני מודה לכל מי ששולחים לי הצעות לכתבות ומאפשרים לי להקדיש את תשומת הלב לדברים שעושים טוב לי ולאחרים. אני אומרת תודה גדולה לאנשים שמצליחים להכיל אותי כשאני צועקת כי בדיוק נתפס לי הצוואר והדופק שלי עולה גם בלי שאני יכולה לשלוט בזה.

ואני אומרת תודה לעצמי שמצליחה להרים את הראש גם אחרי ימים קשים ולהמשיך להסתכל קדימה וגבוה.

קשה לתאר למי שלא מכירים אותי ורואים אותי בפעם הראשונה כמה שאני שבורה מבפנים. אבל כמה שאני שבורה כך אני שלמה. שלמה עם עצמי כמו שאני, שלמה עם הבחירות שלי, שלמה עם הרצונות שלי ושלמה עם מי שאני.

כן אני שבורה ושלמה.

פעם כשהייתי ילדה שיחקתי בגינה ליד הבית של סבתא שלי ז”ל, ילדים שלא הכירו אותי ושיחקו גם בגינה, שאלו אותי אם אני יפנית. עניתי שלא ומאז, זה קצת מצחיק אותי ששאלו אותי את זה. אין לי עיניים מלוכסנות – יש לי עיניים שונות בצבע אולי השאלה שלהם התייחסה לעובדה שהן שונות ולא לקשר לדמיון לעם היפני באמת. אבל יש בי משהו קצת יפני בכל זאת. הפילוסופיה של השלמות עם השברים מיוחסת לאומנות יפנית עתיקה בשם קינטסוגי שלפיה היופי נוצר דווקא מהפגמים והשברים.

השם קינטסוגי (מבוטא Kintsugi). מורכב מ-KIN שמשמעו זהב ומ-TSUGI שפירושו בנייה. היפנים פיתחו טכניקה לתיקון כלים שבורים על ידי תערובת של לכה ואבקת זהב או מתכת יקרה אחרת. הפילוסופייה היפנית המכונה וואבי -סאבי שמקורה בהשקפה בודהיסטית, מקבלת ומברכת את השינוי שחל בכל דבר. בתרבות היפנית שלמות אינה מושג אלא חוסר שלמות שמסמל את השלמות. – היפנים מאמינים שהשלמות האמיתית מגיעה רק אחרי שמשהו נפגם.

אני לומדת כל יום להעריך יותר ויותר את השברים שלי – למרות המחיר הגדול שהם גובים ממני ובהתנהגות שלי, אני מחליטה שהם חלק ממני והיום אני גם צובעת אותם (בדמיון) בזהב ממש כמו היפנים שמאמינים ש השברים בכלי לא מייצגים את סוף חייו של החפץ, אלא דווקא רגע ייחודי בהיסטוריה שלו וגם אני כמו השברים בחפצים היפנים היפנים אומרת אנחנו כאן כדי להעיד על כך ששרדנו למרות הכל ואנחנו יותר יפים היום ולא פחות שלמים.

היצירה המקסימה בתמונה הראשית נוצרה על ידי האומנית עילית דנאי – טכניקה של רקמה על בד ושילוב של כמה יריעות באמצעות הרקמה – זה לא קינסוגי אבל זה התחבר לי במקום שבו מבצבצים חוטי הזהב בדמות הרקומה ובטקסט הרקום שאומר בדיוק את אותו הדבר