חידת החיים

כמה חשוב לנו להבין…
כמה חשוב לנו לדעת למה דברים קורים.
בחורה צעירה בשנות הארבעים, אנרגטית, שמחה, אמא, באמצע החיים, באמצע היום, מקבלת דום לב ונפרדת מאיתנו.
חיים שלמים נגמרים ברגע.
שוק.
הלם.
הפחד מציף אותנו, איך זה יכול להיות ?
איך באמצע החיים ?
איך ככה פתאום ?
וזה עצוב ומטלטל והלב לא יכול להבין.
 
ובין המסדרונות מדברים וחושבים שהיה לה לפעמים לחץ דם גבוה ואולי, רק אולי זו הסיבה.
משהו בתוכנו חייב להרגע, צריך הסבר איך קורה כזה דבר , אם יש סיבה והסבר רק אז נוכל להשביע את המוח הרעב שלנו, את הפחד שבתוכנו, עם תשובה -למה זה קרה.
שיש לנו הסבר אנחנו מסוגלים להגן על עצמנו ולספר לעצמנו שאם נבדק ונשמור ונטפל, לנו זה לא יקרה.
 
זה מזכיר לי תמיד בילדות שלי את הפחד שהיה סביב מחלת האיידס שאז רק החלה את דרכה.
בתחילת הדרך היא נודעה כ “מחלה מפחידה של הומואים ולסביות” כך אמרו, ואני הייתי רגועה, כל עוד אני לא לסבית – לי זה לא יקרה.
והמוח הרעב שלי היה שקט.
 
גם שהקורונה הגיעה , חשבנו בהתחלה שזה רק בסין ואלינו זה לא יגיע,
והיינו רגועים.
ואחר כך חשבנו שזה מסוכן רק למי שמעל גיל מסוים או מחלות רקע, ואם אנחנו לא בקבוצת הסיכון הזו אז הכול בסדר.
והיינו רגועים.
ואז שהיו מקרים גם של צעירים או ילדים בלי שום מחלות רקע,
הפחד הרים את הראש
כי לא היה לנו משהו שייתן לנו בטחון שלנו זה לא יקרה.
 
התודעה שלנו רעבה לבטחון הזה.
 
ביום יום שלנו רק שקורים מקרים מפחידים כאלו כמו בחורה צעירה שמקבלת דום לב אז אנחנו מתעוררים להבין כמה אנחנו שבריריים, כמה ברגע הכול יכול להגמר.
ולא משנה מה נעשה וכמה נקפיד להבדק בזמן ואיזה אוכל נאכל וכמה ספורט נעשה, גם לנו זה יכול לקרות.
 
הצורך שלנו להבין למה ולדעת להסביר לעצמנו הוא צורך קיומי בסיסי השרדותי, קשה לקבל את זה שאולי הסיפור שלנו כבר נכתב ושהארועים כבר נקבעו…
ושאולי כל שנותר לנו הוא לנוע בתוך הסיפור הזה ולשהות רק ברגע הזה.
המיינד שלנו מחפש כל הזמן הסברים, תשובות, כל מה שנוכל לאחוז בו כדי לא להיות בתוך הפחד אלא בתוך אשליית הבטחון שאנחנו מוגנים.
 
וזה בסדר גמור, וככה אנחנו חיים ,והאמת שקשה מאוד לחיות אחרת, אבל כל פעם שמקרה נורא כזה קורה, של משהו פתאומי ולא צפוי, של משהו שקשה לנו לתת לו הסבר ולהבין למה, למה, למה זה קורה ??
אז אנחנו מתמלאים זיעה קרה ומרגישים זקוקים כל כך למשהו מנחם שיסביר לנו.
 
אין תשובה לדברים, אין הסבר לסיפורים, וכל שצריך זה לפעמים להזדעזע ולבחון את עצמנו , את מה שקורה איתנו, את מה שהיינו רוצים שיקרה , לקחת בפרופרוצית את כל מה שמתרחש ושלפעמים מאבד איזון,
להבין שאנחנו בטוב, ועכשיו ברגע הזה ממש הכול בסדר איתנו , וזה המון, זה המון ממש.
 
ככה הם חיים, גם אם קשה לקבל את זה.
 
למה ?
 
ככה.
 
וככה זו כן תשובה.
מסתבר שזו התשובה העמוקה ביותר והמדויקת ביותר, שתוכלו אי פעם לקבל.
 
 
// חידת החיים//
 
לִפְעָמִים הַחַיִּים עָטִים עָלֵינוּ
כָּכָה פִּתְאוֹם
בְּלִי שׁוּם הַתְרָאָה
טוֹרְפִים אֶת כָּל הַקְּלָפִים
הוֹפְכִים עוֹלָמוֹת
אִיֵּי חֳרָבוֹת
וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתָּאִים
נִפְעָמִים לְנֹכַח
הַכּוֹחוֹת הַנִּסְתָּרִים
וְרַק אָז מְעַכְּלִים
כַּמָּה אֲנַחְנוּ שַׁבְרִירִיִּים
כַּמָּה הַכֹּל נָזִיל
וְיָכוֹל לְהִגָּמֵר בְּרֶגַע