חשבתם על זה פעם ?
שזו זכות להזדקן ?
רוב הזמן אנחנו עסוקים בלהדוף את זה, לדחות את זה, להעלים את זה.
זה צף כאשר הילדים המתבגרים זורקים לנו משפטים כמו:
“אתה זקן , אתה לא מבין כלום” או “אמא, יש לך שיער לבן את חייבת לצבוע”, או כאשר מסתכלים במראה והלב מחסיר פעימה שמבינים שכבר יש מלא קמטים.
מתישהוא זה מגיע, לא משנה אם נדחיק או נתעלם, הקמטים מתחילים להופיע, הגוף מתחיל להשתנות, הילדים גדלים, השנים חולפות ,עוד אחת ועוד אחת, ומבלי לשים לב אנחנו מוצאים את עצמנו בסיטואציות שאנחנו עייפים יותר מוקדם, או מתעוררים מוקדם בבוקר ולא מצליחים לישון עד מאוחר, דברים שהיינו עושים פעם בקלות מעייפים אותנו לפעמים, שמים לב שכבר רואים את סימני הזמן על הפנים…
וכמו כל דבר בחיים הכול תלוי תפיסה ותודעה איך אנחנו מקבלים את הדברים, באיזה צבע אנחנו צובעים אותם…
אז נכון שבעידן של היום אפשר לדחות את הקץ , לעשות ניתוחים, טיפולים, להשתמש בקרמים טובים לטפח, לצבוע.
ואפשר כמובן לעשות ספורט ולשמור על הגוף ועל קצב הדופק, אין סוף דרכים להתבונן בנראות החיצונית שלנו באופן שירחיק מאיתנו את המחשבות ואת הפחד מההזדקנות.
אבל לא משנה מה נעשה, יגיעו רגעים שבין הסדקים ההבנה הזו תחלחל, שפתאום יצוץ קמט לא צפוי, שפתאום נראה חבר’ה צעירים רוקדים עד אור הבוקר במסיבה ועור הפנים שלהם חלק ובוהק כמו שהיה לנו פעם, והם הולכים לאכול המבורגר באמצע הלילה כאשר לנו בשלב הזה זה כבר מכביד עד לא אפשרי לאכול בשעות כאלו, נשים לב שהשירים ששמים במסיבה או בחתונה הם אחרים קצת ושונים מאלו שלנו, נשים לב שאנחנו עדיין דור שזוכר מה זה דפי זהב או טלפון ציבורי עם אסימונים….
אם נרצה בכך ואם לאו, לרגעים מחלחלת ההבנה העמוקה הזו שאי אפשר לברוח מהתהליך הזה שנקרא “הזדקנות”, זו דרך הטבע, זו דרך העולם ואין מה לעשות, נקודה.
כמובן שאפשר לעטוף את זה בהמון עטיפות ממתיקות של “אנחנו לא מזדקנים, אנחנו מתבגרים”, “אנחנו מבשילים”, “החמישים זה הארבעים החדש” וכל מיני סיסמאות נחמדות שכאלו שהן בהחלט סבבה לגמרי.
אבל ,
אני רוצה להציע פה אפשרות לעוד נקודת מבט, משהו שאולי יקל עלינו את המחשבה ש-כן כן אנחנו מזדקנים, נחלשים, מתקמטים ולא נעים לראות את זה או לחשוב על זה , זה לא קל, זה מפחיד….
ומצד שני לזכור ש: להזדקן זו זכות.
זו זכות לראות את הילדים שלנו גדלים, זו זכות להוריד קצב ולחיות קצת יותר לאט, זו זכות להבשיל ולהתבגר מבפנים ולהנות מהחיים, זו זכות להיות כאן ולהזדקן, בנחת.
כי יש אנשים שלא זוכים לזה, שלא זוכים להזדקן, שקורה משהו בחייהם, עצוב ומצער והם נפרדים מהעולם הזה בגוף צעיר ותאמינו לי שכל מה שהם היו רוצים זה שתהיה להם את הזכות הזו,
להזדקן.
ולכל מי שקורא את המילים האלו, משמע הוא כאן, משמע הוא מזדקן או שיבוא יום וגם הוא יפגוש את התופעה הזו…
לקבל את ההבנה הזו וללמוד להיות במקום שמבין שזו זכות לקבל עוד קמטים, גם אם נחליט להעלים אותם, זו זכות לקבל את ההתעייפות המהירה יותר של הגוף ולהגיד לעצמנו להיות יותר קשובים למה שעובר עלינו,
ללמוד להגיד : תודה על הזכות להזדקן, תודה על הזכות להתבגר אם תרצו, תודה על הזכות להיות עדיין כאן ולהרגיש שלמים בגוף ובנשמה גם בבוקר הזה.
אז בפעם הבאה שתביטו במראה , תסתכלו טוב טוב על הקמטים, מבלי לברוח מהם, הם יביטו עליכם בחזרה ואז תגידו להשתקפות הזו, אם אפשר בחיוך ויד על הלב –
וואלה, אני מזדקן.
זכיתי.
שנזכה כולנו להרים כוסית בראש השנה הקרב ובא, לחשוב ש- “יואווו כמה מהר הזמן עובר , מה שוב ראש השנה ?? איך ?”
הזמן טס ואנחנו ? מממ…כן… מזדקנים.
זכינו.
מי יתן ונזכה להזדקן בעוד שנה ולהיות כאן בריאים בגוף ובנפש גם בראש השנה הבאה-
לחיי הזכות להזדקן☺
