לכבוד יום הולדתו של בעלי הציעה ביתי בוקר בילוי במוזיאון הטרקטור שבמושב עין ורד. בשל עברי במושב לא התלהבתי במיוחד אבל כמו שאומרים היום זרמתי. בשעה תשע בבוקר בשבת התייצבנו בני ומשפחתו בתי ושתי בנותיה בת זוגה ושתי בנותיה ואימה של בת הזוג. כבר בפתח המוזיאון חיכה לנו המדריך ארז , גבר גבוה ורחב , ולקח אותנו לסיור, גם אני הספקנית התלהבתי מאוסף הטרקטורים כמאה ועשרים במספר ששופצו על ידי אנשי המוזיאון, ונכונים להפעלה, ההיסטוריה של עולם החקלאות קמה לנגד עיניי. ארז ליווה את המראה בסיפור אישי על כל אחד מהטרקטורים, מהיכן הגיע , מי תרם, אחר כך לקח אותנו לחדרי בית של עולם ההתיישבות הישראלית בראשיתה. כולנו התלהבנו .
ולפני פרידה סיפר לנו ארז שהכל נעשה בהתנדבות , ושהיום משנפתח המוזיאון לאחר שנת סגר הקורונה חסרים מתנדבים. נפרדנו מארז ופנינו ללכת לרכבנו, לפתע אמרה אימה של בת הזוג של ביתי חכו לי אני חוזרת למוזיאון לארז, הרי אני יצאתי זה עתה לפנסיה אני אתנדב למוזיאון אני יכולה להקדיש לו לפחות יומיים בשבוע. מרחוק ראינו את ארז ומיה , זה שמה, מתחבקים.
