ממש ברגעים אלה, אחרי 1949 שנה שבהן נפקדו הלוויים משירת שירי המעלות, התכנסו יחד 800 לוויים במרכז דוידסון למרגלות הר הבית, את המנהג הקדום של שירת הלוויים במעמד תפילה ייחודי בסגנון שירת המונים.
הרצל בן ארי, מנכ”ל החברה לפיתוח הרובע היהודי המארגנת את האירוע, סיפר על התרגשותו לקראת המעמד: “בעומדי בסמוך לשערי הר-הבית המרשימים, אני עוצם את עיניי ומדמיין את מאות אלפי עולי הרגל פוסעים בבגדי לבן חגיגיים ושומע את קולות הלוויים הפוצחים בשירי המעלות, ושערי הלב נפתחים. אני מזמין לוויים ובני משפחותיהם להגיע ולקחת חלק במעמד הסטורי של חידוש מנהג אבות קדום של שירת ותפילת המונים”.
מאיפה הגיעה היוזמה? “כשם שיש מנהג לקיים את ברכת הכהנים ברוב עם בחול המועד סוכות, כך רצינו למסד אירוע שיתן גם מקום מיוחד ללוויים שבמהלך השנה אין להם תפקיד למעט נטילת ידיים לכהנים לפני ברכת הכהנים בתפילת שחרית בימות החול ובשבת.” משיב בן ארי
בזמן בו בית המקדש היה קיים היו להם שני תפקידים משמעותיים – שוערים ומשוררים. במסגרת התפקיד הלויים היו אחראיים על מפתחות בית המקדש ועל ליווי מוזיקלי לכל ההתנהלות במקדש. הם היו מנגנים ושרים.
ובן ארי מוסיף כי “בתפילתנו אנו מזכירים את בית המקדש בכל יום ומצפים לבנייתו. מעשה שכזה כמו שירת הלויים במהלך החג, גורם לנו להרגיש שאנו מתכוננים באופן מעשי לבית המקדש.
הרעיון הבשיל בי לאחר שראיתי את כל אירועי הקולולם שריגשו אותי מאוד והזכירו לי בדמיוני את שירת ההמונים שהיו מגיעים לבית המקדש בימי המועד.
חברנו לבית הספר הגבוה למוזיקה “מזמור” שבגבעת וושינגטון. יחד הרמנו את האירוע בניצוחו של יותם סגל. את העיבןדים לשלושת הסגנונות שיושרו עשה איציק וייס מנהל ביה”ס.”
קרוב ל-500 לוויים, שנרשמו מבעוד יום לשיר יחד בשלושה קולות ובשלושה סגנונות (ישראלי, בסגנון עדות המזרח ובסגנון אשכנזי) את שירי המעלות, נפגשו לראשונה בשעה 16:00 ללמוד את הקולות והסגנונות ובשעה 17:00 החלו לשיר הכל יחד.”
התכנון לחזור ולהפוך את השירה המשותפת של הלוויים בהמשך ולשלב את השירה כחלק מהארסנל התרבותי הקבוע.
