מתוך גישה חדשה של המערכת לפרסום עבודות סטודנטים והוצאתם מהמגירה, החלטנו לראיין את גיא קמינר ולשתף בעבודתו האחרונה לשנת לימודים זו. גיא בן 28, סטודנט בשנקר במחלקה לתקשורת חזותית, מסיים שנה ג’. הפרוייקט נעשה במסגרת קורס – עיצוב, חברה, תרבות.
גיא בחר לייצר פרויקט על הקהילה הטרנסג׳נדרית על מנת לחשוף את הנושא לקהל הרחב ולהגדיל את הסובלנות בין אנשים. הוא ראיין את ישראלה סטפני לב, מחלוצות הקהילה הטרנסג’נדרית בישראל, והצליח להעביר את הסיפור המרגש שלה בדרכו המיוחדת.
באותה הזדמנות אנחנו מזמינים כל סטודנט בארץ הרוצה לשתף אותנו בעבודות, סרטים, פרויקטים וכו׳ בעלי מסר חיובי (אשר עדיין נמצאים אי שם במגירה או בתיק עבודות במחשב) לשלוח לנו מייל על מנת שנכיר ונפרסם את התכנים.
גיא..
אז מכל האפשרויות שהיו לך, איך בחרת דווקא בטרנסג׳נדריות? נושא שלא מוכר כל כך לציבור.
הגעתי לנושא דרך ההנחיה של הקורס. בהתחלה היינו צריכים לבחור כתבה בעיתון שמעניינת אותנו ושם נתקלתי בכתבות על הטרדות ומקרי אלימות קשים של טרנסיות ברחוב, והדבר הזה השפיע עלי. היום, כשכבר דברים צריכים להיות פתוחים וסובלניים, עדיין יש מקרי אלימות קשים בקרב הקהילה הטרנסג׳נדרית. הנתונים מדברים על כך ש-50% מכלל הטרנסג׳נדרים בארץ חוו אלימות פיזית כזו או אחרת.
דבר זה נגע ללבי ורציתי לעשות עבודה בנושא.
ואחרי שהחלטת על הנושא, היו לך חששות או שפשוט התחלת בעבודה?
במחשבה ראשונה חשבתי לראיין טרנסית ולשאול אותה שאלות שאני חיברתי וככה להתחיל את תהליך העבודה. חששתי שיהיה לי קשה למצוא מרואיינת שתשתף איתי פעולה כמו שצריך ובכלל מזה שהנושא מורכב מאוד.
ואז הגעת לישראלה? איך נוצר החיבור?
בהתחלה רציתי לראיין מרואיינת אחרת שאחד החברים קישר אותי אליה, ואז כשהבנתי שהיא משתתפת במיס טרנס 2016, תחרות מלכת היופי של קהילת הטרנס המתקיימת הפעם הראשונה בישראל.
אז חשבתי שאולי אפנה אליהם ואעבוד איתם במהלך הסמסטר, ובאמת קיבלתי את המספר של ישראלה, מארגנת האירוע.
איך היה הראיון עצמו? כי בסופו של דבר, אנחנו רואים שלוש דקות מתוך ראיון של שעה וחצי
התחלנו בזה שהיא הסכימה לשבת איתי לעשר דקות. בסוף יצא שדיברנו, נפתחנו אחד לשני והיה כל כך מעניין, עד שהראיון התארך לשעה וחצי בלי ששמנו לב. זה הצחיק אותי ממש כי היא אמרה ״אה אנחנו יושבים רק עשר דקות״ אבל ממש שמחתי בכל מקרה, כי היא פתחה לי את כל הסיפור חיים שלה בצורה כל כך מרגשת ובכלל כי זו פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה.
למדתי ממנה הרבה על הנושא הזה, על החיים שהיו פה פעם כי פעם היה ממש קשה (״אתה חייב לשמוע את הריאיון המלא״) וזה גם לימד אותי על כמה היא אישה חזקה, שלמרות כל המכשולים בדרך, היא בסוף הגיעה למה שהיא רצתה, היא עברה לחו״ל, הגשימה והגיעה לשלמות עם עצמה. ״יש לה סיפור חיים מדהים״.
בסוף הראיון חיבקתי אותה כי התרגשתי שהיא פתחה בפניי את הסיפור שלה ושהיא אף פעם לא עשתה את זה בפני מישהו.
החלטת להציג את הריאיון בצורה ויזואלית דרך חמש תקופות בחייה. אתה יכול לפרט עליהם?
בסרטון החלטתי להשתמש בטכניקת הצילום ״מאקרו״ (טכניקת לצילום תקריב).
הצילומים כללו דברים של היומיום שעם החיבור של הסאונד, יוצרים עולם חדש ומבטאים את סיפור חייה המרתק של ישראלה.
את הריאיון חילקתי בסופו של דבר בצורה הבאה:
- חיפוש – השלב שבו היא מחפשת בספרים מי היא, מה היא. בכל התקופה הזו היא הייתה תולעת ספרים, הייתה בספריות וחיפשה אחר חומר שיתן לה תשובות. זהו תחילת התהליך שכלל הרבה מאוד שאלות. בסרטון מוצג על ידי קרקע יבשה ההופכת להיות רוויה במים.
- דחייה חברתית – בשלב הזה שזה שלב ארוך ומייגע, מדובר בכל התגובות שקיבלה מכלל החברה. במשפחה – בהורים שאף פעם לא קיבלו אותה כמו שהיא, ובחברים בבית ספר. בסרטון מוצג על ידי פרימה של חולצת טי-שרט ורודה.
- פיסול גוף – זה בעצם תחילת שינוי הגוף, המגדר. בשלב זה היא מספרת איך הגוף שלה השתנה מרגע לרגע, איך ההורמונים השפיעו עליה ואיך היא ראתה את הגוף שלה משתנה מיום ליום. בנייה של הגוף. בסרטון מוצג על ידי פיסול בחימר.
- כאבים – שלב המתאר את הכאבים בזמן ולאחר הניתוח לשינוי המין. בסרטון מוצג על ידי סחיטה של אשכולית אדומה.
- חופש – זה השלב שבו היא מרגישה אישה חדשה וחופשייה. השלב האחרון בתהליך השינוי. בסרטון מוצג על ידי בועות בתצלומים שונים.
סיפור מדהים! אתה רוצה להוסיף משהו לסיום?
אני שמח שיצא לי לעבור כזה תהליך מורכב ומפתיע בסמסטר, עם אישה מעניינת, מרשימה, חכמה ומעוררת השראה. אני מקווה שהסרטון הזה יגיע למקומות הנכונים ויוכל להשפיע על רמת הסובלנות לקהילה הטרנסג׳נדרית ולבני האדם השונים בכלל.
אני רוצה להגיד תודה ענקית לישראלה שבעצם גרמה לפרויקט הזה לקרות. הפתיחות שלה גרמה לי להיפתח ולהיות יצירתי יותר.
