זה אולי משפט שנכתב על מבוגרים, אבל השבוע נזכרתי כמה הוא נכון גם לילדים.
במיוחד כשהם פוגשים הצגה שמכירה במה שעובר עליהם, ומצליחה – ממש כמו קסם – לעזור להם לנסח לעצמם סיפור חדש.
במהלך חול המועד פסח צפינו, אני ובני גור בן ה־8 וחצי, בהצגה "מקס תעשה לי קרקס" –
אחת מחמש ההצגות המשתתפות בפסטיבל "סוליקו בשניים" של תיאטרון השעה הישראלי.
הפסטיבל מוקדש להצגות זוגיות לילדים ונוער, שמביאות לבמה תכנים חברתיים שנוגעים בלב המציאות של הילדים – במיוחד בתקופה הזו.
ההצגה, שנכתבה על ידי יובל קנין נחמיאס, גם משחק בה – ומגלם את יובל, ילד שנאלץ להתמודד עם שינוי לא פשוט: מעבר לבית ספר חדש.
לצדו על הבמה נמצא בן ילין, שמגלם את אביו של יובל וגם את מקס – בובת להטוטן אבודה שמופיעה בחלום ומתחילה לשנות את הסיפור.
יחד הם מגלים את היכולת לספר את הסיפור שלנו בעצמנו – ולגלגל את הפחדים לחיים דרך ג’אגלינג, תרתי משמע.
כי לפעמים, החיים הם בדיוק כמו הקרקס – מבלבלים, צבעוניים, אבל אפשר ללמוד לאזן ביניהם.
הקהל – ילדים והורים כאחד – צחק, התרגש, מחא כפיים והתלהב.
גם גור היה מרותק ומסוקרן, ואפילו שיתף אותי בתובנות תוך כדי:
"אולי גם אני יכול לבחור איך ייגמר הסיפור שלי."
התפאורה מינימליסטית אך צבעונית ומדויקת, המוזיקה מותאמת היטב לרגעים,
והכל מוגש בטוב טעם, ברגישות, ובהמון אהבה לתיאטרון ולילדים.
המופע הוא חלק מהפסטיבל שמתקיים בבית ציוני אמריקה (15–16.4), מלווה בוועדה אמנותית בראשות דנה דבורין.
זו יוזמה חשובה של תיאטרון השעה, בתמיכת משרד התרבות ועיריית תל אביב, לקידום יצירה ישראלית מקורית, צעירה ורגישה.
ובעיניי, גם אם תהיה רק זוכה אחת – כל ילד וילדה שיצאו מההצגה עם עיניים נוצצות,
כבר קיבלו את הפרס הכי גדול.
כרטיסים לפסטיבל באמצעות אתר הבית: פסטיבל סוליקו בשניים • תיאטרון השעה הישראלי
חילוניה מבית טוב- התבוננות בפרשת השבוע
