דריאל גארנר היה פעם שווה מאות מיליוני דולרים, עם בעלות על 40 חברות בארבע יבשות במהלך הקריירה שלו. יום אחד לפני 15 שנה, הוא החליט לתת את כל עבודתו ועכשיו פעיל חברתי וחי עם שותפו באדמת ים במדבר ניו מקסיקו.
סיפורו של דריאל מתחיל כך..
יום אחד, הרופא שלי אמר לי ״דריאל, אני באמת מקנא בך. אני יכול לדמיין אותך ואת אשתך היפה יושבים באתר הנופש שלך וצופים בשקיעה, שותים קוקטיילים ומסתכלים על הרי סיירה נבדה. אלא שאני יודע שאתה לא תהיה שם. אתה תהיה מת.״
באותו רגע הבנתי עד כמה אני אומלל. שקלתי 166 ק”ג בזמנו ואני זיהיתי שאני פשוט אוכל את עצמי למוות.
העובדה שהייתי אומלל באה בהפתעה. זה לא התאים לתפיסה של להיות מוצלח מאוד, מה שהייתי, לפחות ככל שהחברה ראתה אותי.
ערב אחד, כשנסעתי לארוחת ערב בחדר האוכל הפרטי שלי במועדון הפרטי שלי, נגעה לי המארחת על כתפי כשהתיישבתי. אף אחד לא באמת שם את ידו על אנשים עשירים מאוד היא אמרה – אתם ממעמד אחר לחלוטין. אבל כשאני רואה אותך, אתה שונה לגמרי.
המגע שלה גרם לי לזהות שאני אנושי: שאפשר לאהוב אותי, ושהייתי יכולה לאהוב. למחרת התחלתי לאבד משקל, והחל תהליך של שינוי החיים שלי.
הייתי מהאנשים העשירים ביותר בארה״ב, והיום אני למטה איפשהו בתחתית. אפשר להגיד שאני גרוע מאוד על ידי סטנדרטים פיננסיים. אבל אני כבר לא צריך שום דבר. החיים שלי כל כך הרבה יותר עשירים בכל דרך, כי אני מחובר לחיים עצמם: אל העם ואל הסביבה סביבי. אני נהנה מקריאה, הליכה, גידול אוכל ועבודה באקטיביזם חברתי: אני באמת חי.
זה לא רק דולרים המגדירים עושר: זה גם כוח, קשרים, ואת היכולת להרוויח הרבה יותר כסף. בסופו של דבר אתה יוצר קבוצה של אנשים עשירים וכולם מנותקים מהחברה בצורה כזו או אחרת. מעולם לא חשבתי על עושר כהתמכרות, אבל אחד מסימני ההתמכרות הוא הכחשה. נהגתי לחתום על המחאות שכר עבור הצוות שלי כל שבוע כי הרגשתי שאני עושה את זה היה לי איזשהו תקשורת איתם. הייתי רואה את הרווחים השנתיים של העובדים שלי ומבין שאני עושה זאת בשעה בלבד. לא יכולתי להבין איך הם יכולים לחיות על זה.כאשר השארתי את כל זה מאחור, אנשים הפכו להיות אנשים שוב.
ההאידיאליזציה של החברה שלנו היא עושר, כסף והסמלים ושעם זה מגיעים טבעות יהלומים, חופשות לאיים הקריביים.
כשהייתי עשיר להפליא, הלב שלי היה סגור לחלוטין לכל מי שסביבי. איך אתה יכול לשמור על עושר כאשר אתה רואה מישהו שהוא רעב ואוכל מתוך אשפה? כאשר אתה יודע שלכל מי שאתה רואה יש פחות ממך, ואתה יכול בקלות לשתף? רק על ידי סגירת הלב שלך למטה. כשאני רואה אנשים כאלה, פגעתי בהם. אבל אני יודע שיש גם מוצא.
חיי לימדו אותי ששינוי אפשרי: אנחנו יכולים להוריד את הסיפורים שאנחנו חיים איתם. אנחנו יכולים לשנות את העולם, וכמו שהוא נמצא כרגע, אנחנו חייבים. אין ברירה.
נפלא